ע"א 822/88

תקציר

פסק הדין מתייחס לעסקת נדל"ן של חלקת אדמה בבעלות שלושה אחים: כרמלה, ציפורה ואברהם. בזמן שהותה כרמלה בחו"ל חתם אברהם, שפעל ללא ידיעתה, על מזכר כוונות למכירת החלקה יחד עם עו"ד שטען כי ייצג אותה. כרמלה לא הסמיכה את עורך הדין הזה, והיא לא הייתה מודעת להליכי המכירה. עם חזרתה גילתה כרמלה את המכירה ונקטה צעדים לערער על שומות מס שבח הנובעות ממנה. בתוך כך, ציפורה, שגם היא לא הייתה מודעת להליכי המכר, חתמה על הסכם מכר המבוסס על ייפוי כוח שניתן לאותו עורך דין. הרוכשים היו בניהם של המתווכים שהיו מעורבים בעסקה. בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט קמא, וקבע כי כרמלה לא אישרה את המכירה וכי פעולותיה לאחר מכן, לרבות חתימה על טפסי מס וייפוי כוח, אינן מהוות אישור בדיעבד. עוד הסכים בית המשפט כי היו למשיבים טעמים מוצדקות להתנגד להחזר מס שבח ששילמו המערערים, שכן המס שנוי במחלוקת ונתון להליכים משפטיים מתמשכים. עם זאת, בית המשפט העליון חלק על סירובו של בית משפט קמא להורות על אכיפת חוזה המכר נגד ציפורה. בית המשפט קבע, כי אכיפה היא סעד ראשון במעלה בגין הפרת חוזים, ואין די בנימוקים שסיפק השופט קמא לאי אכיפה – לרבות חוסר מעורבותה של ציפורה, התנהלות המתווכים ופוטנציאל לחיכוך בין הצדדים. הערעור התקבל אפוא בחלקו, והוחל צו אכיפה נגד ציפורה, המחייב אותה להעביר את חלקה בנכס למערערים עם קבלת המחיר המוסכם. כל צד היה אחראי להוצאות המשפט שלו, למעט כרמלה שנפסקו לה הוצאות בסך 5,000 ₪ מהמערערים.