בג"צ 279/84

תקציר

בג"ץ קבע כי ככלל לא יתערב בפסקי הדין של בתי הדין לעבודה אלא אם נפלה טעות משפטית מהותית שיש לתקן את הצדק, וסמכות זו תופעל רק במקרים נדירים בזהירות מיוחדת. במקרה דנן טען העותר, שלקה באוטם שריר הלב בעת שהותו בחו"ל, כי יש להכיר במחלתו כתאונת עבודה. עם זאת, בית הדין העליון לא מצא כל סיבה להצדיק את התערבותו בפסק דינו של בית הדין לעבודה, אשר קבע ביסודיות את העובדות והסיק נכונה על בסיסן. בית המשפט דחה את טענת העותר כי הדיון בבית המשפט המחוזי אינו תקין משום שהוא נערך בפני שופט יחיד, שכן העותר הופיע בדיונים מבלי להעלות התנגדויות, ולמעשה קיבל את ההחלטה. זאת ועוד, לבית הדין האזורי הייתה סמכות לדון בהרכב של שופט יחיד, וגם טענת העותר כי מסמכים מסוימים הוגשו שלא כדין נדחתה, שכן העותר לא התנגד בעת הצגתם ולבית הדין לעבודה היה שיקול דעת לקבלם כראיה. גם מינויו של מומחה רפואי היה מוצדק, שכן העותרת לא התנגדה לכך בזמנו ואף ביקשה מומחה חלופי. בסופו של דבר, הסכים בג"ץ עם קביעות בתי הדין לעבודה לפיהן אין קשר סיבתי בין מחלתו של העותר לבין עבודתו ודחה את העתירה, תוך שהוא מורה לעותר לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחה בסך 750,000 ₪. השופטת ט' שטרסברג-כהן, השופטת א' ברק והשופטת א' חלימה הסכימו עם פסק הדין.