עמ"נ 36461-03-17

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטת בית הדין לביקורת משמורת בעניינו של נתין זר, שריצה עונש מאסר בגין הריגה ולאחר מכן הוחזק במעצר מינהלי לפי סעיף 13ו(ב)(2) לחוק הכניסה. החוק קובע כי גם אם תינתן עילה לשחרור, אסיר לא ישוחרר אם שחרורו מהווה סכנה לביטחון המדינה, לשלום הציבור או לבריאות הציבור. החלטת הנציב להמשיך ולעצור את המשיב התבססה על חומרת העבירה והתנהגותו של המשיב בעת האירוע. עם זאת, בית הדין פסק לטובת המשיב, בנימוק של היעדר ראיות חדשות או הערכה עדכנית של מסוכנותן, והטיל ספק בנימוקי הממונה. פסק הדין מסכים עם החלטת בית הדין ומדגיש את הצורך בהערכה מקצועית ומושכלת של מסוכנותו של המשיב. פסק הדין מדגיש גם את המורכבות הכרוכה בהערכת מסוכנות ואת הצורך בכלים מתאימים שיסייעו לממונה בתהליך קבלת ההחלטות. היא מנחה את המערער להציג בפני בית הדין הערכה כזו, שהוכנה על ידי גורם מקצועי, עד למועד שנקבע, ומציעה לבחון חלופות למשמורת, כגון טיפול רפואי. בנוסף, היא מציינת כי יש לבחון את בקשת המקלט של המשיב משנת 2008. הדיון מוחזר לבית הדין לביקורת המשמורת לקבלת החלטה חדשה, תוך התחשבות בהוראות פסק הדין. עד אז יישאר המשיב במעצר. כל צד אחראי לשכר הטרחה שלו.