ע"פ 410/85

תקציר

בית המשפט העליון אישר את הרשעתו של המערער בניסיון רצח ורצח, עבירות שבוצעו במהלך שני פיגועים: האחד בבית קפה והשני באוטובוס ערבי בירושלים. המערער טען כי פעל בתגובה לאלימות של מחבלים ערבים וטען כי כוונתו הייתה להפנות את תשומת הלב לסכסוך הרחב יותר ולא להרוג או לפצוע. עם זאת, בית המשפט דחה הגנה זו, תוך הדגשת העיקרון המשפטי של "הנחת כוונה", הקובע כי אדם מתכוון לתוצאות הטבעיות של מעשיו, אלא אם כן הראיות מצביעות אחרת. בית המשפט ציין כי המערער לא רק הודה במעשים אלא גם הפגין כוונה באמצעות אמירות מפלילות שנאמרו במהלך חקירתו במשטרה, בהן הזכיר נקמה על אלימות בעבר נגד יהודים. טענותיו כי התכוון רק ליצור רעש או להזהיר את הרשויות אינן עולות בקנה אחד עם הצהרות קודמות. המערער הכין אמצעי לחימה קטלניים, לרבות תיק נפץ וטיל, אותם הציב במקומות העלולים לגרום נזק. בהתבסס על טיבן של פעולות אלה והיעדר הסברים חלופיים מהימנים, הגיע בית המשפט למסקנה כי המערער התכוון להרוג. כתוצאה מכך, אישר בית המשפט את עונש מאסר העולם שנגזר על הערכאה הנמוכה יותר, ולא מצא טעם בערעור המערער על ההרשעה המקורית.