ת"ק 21592-04-14

תקציר

התובע תבע את הנתבעים לפיצויים לאחר שורה של תקלות בטיסות שהפעילה הנתבעת השנייה, חברת שירותי תעופה, בין סוף פברואר לתחילת מרץ 2003. ביולי 2003 הציע נציג המכירות של הנתבעת השנייה בישראל, הנתבעת הראשונה, לתובעת שתי אפשרויות פיצוי: זיכוי חשבון הדוא"ל של התובעת ב-20,000 הודעות דוא"ל, או שני כרטיסי טיסה מוזלים במחלקת עסקים לכל יעד אליו הפעילה החברה טיסות, או כרטיס אחד חינם במחלקת עסקים. הנתבעים אינם חולקים על כך שחשבון הדוא"ל של התובעת זוכה כמובטח. בספטמבר 2013 הודיע התובע לנתבעים כי ברצונו לממש את אופציית הכרטיס. מנכ"ל הנתבעים בישראל השיב כי ההצעה אינה תקפה עוד, שכן הוגשה למעלה מעשר שנים קודם לכן. התובע טען כי בהצעה לא צוין מועד לפקיעה וכי הסכמתו מיד לאחר ההצעה מהווה הסכם מחייב. הנתבעים טענו כי התובעת מעולם לא קיבלה את ההצעה וכי היא פקעה. בית המשפט מצא כי התובעת לא קיבלה את ההצעה תוך זמן סביר. ההצעה פקעה עם חלוף הזמן, וטענת התובע כי קיבל את ההצעה מיד לאחר שהוגשה לא הייתה מפורטת או ראייתית דיה. בית המשפט ציין כי הצעה פוקעת בין אם המציע דוחה אותה באופן אקטיבי ובין אם פשוט אינו מגיב. הזמן הסביר לקבלת ההצעה חלף, וטענת התובעת כי הצדדים התכוונו שההסכם יחייב אותם לנצח לא נתמכת. בנוסף, דחה בית המשפט את טענות התובעת כי היעדר תאריך תפוגה נקוב להצעה משמעותו שהיא תקפה ללא הגבלת זמן, וכי חוק הגנת הצרכן חל, וקבע כי השמטת מועד התפוגה על ידי ההצעה מטעה. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעים לא פעלו בחוסר תום לב וכי תקופת ההתיישנות לא החלה עד אשר נדחתה בקשת התובע למימוש הגמלה בשנת 2013. לפיכך, השיהוי הניכר בניסיונו של התובע לממש את טובת ההנאה היווה מצג ברור לחילוט זכותו לעשות כן. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את התביעה, ופסק הוצאות מתונות לנתבע הראשון בשל טענותיו המהותיות של התובע וחלקם של הנתבעים בגיבוש עילת התביעה. על פסק הדין ניתן לערער בתוך 15 יום בבית המשפט המחוזי בחיפה.