ב"ל 19071-11-22

תקציר

בפסק דין זה, בית הדין האזורי לעבודה חיפה (להלן: "בית הדין") דן בתביעת התובע, נהג במקצועו, להכיר בליקויי עמוד שדרה צווארי ומותני (בלט דיסק צווארי וכאבי גב) כפגיעה בעבודה, לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, הן כמחלת מקצוע והן על דרך תורת המיקרוטראומה. **עיקר טענות התובע:** התובע טען כי מרבית כלי הרכב עליהם נהג, כגון משאית זבל, טרקטורון, טנדר, משאית מנוף, סמיטריילר ומערבל בטון, מיועדים לנסיעה בדרכים לא סלולות. הוא הוסיף כי בעת עבודתו בפינוי אשפה נסע בדרכים לא סלולות, וכן ביצע "ויזות צבאיות" באוטובוסים בדרכים לא סלולות. התובע טען כי עבודות סבלות שביצע היו חלק משמעותי מעבודתו והשפיעו על הליקוי האורתופדי. בנוסף, טען כי נהג שעות רבות ביום, וכי יש לפרש את מבחני הפסיקה לקולא בעניינו ולמנות מומחה רפואי מטעם בית הדין. **עיקר טענות הנתבע (המוסד לביטוח לאומי):** הנתבע טען כי התובע לא הרים את הנטל להוכחת תשתית עובדתית מספקת המצדיקה מינוי מומחה רפואי. לטענתו, התובע נהג בדרכים סלולות ברובן, ועבודות הסבלות היו נלוות ולא בוצעו ברציפות. ביחס לעבודתו כנהג משאית בטון, טען הנתבע כי כללה שעות בודדות של נהיגה לא רציפה, כאשר רוב הזמן הוקדש לעבודות אחרות. **מסגרת נורמטיבית ודיון:** בית הדין סקר את ההלכה הפסוקה בנוגע לתורת המיקרוטראומה, שהיא יצירה פסיקתית המתייחסת לפגיעות בעבודה שאינן מחלות מקצוע או תאונות עבודה במובנן השגור. נקבע כי יש לפרש תורה זו בצמצום. התנאים העיקריים להכרה על דרך זו הם: 1. **קיום פגיעות זעירות חוזרות ונשנות:** כל פגיעה כזו גורמת נזק זעיר בלתי הדיר, והצטברות הנזקים הללו מובילה לנזק ממשי. 2. **תשתית עובדתית:** יש להוכיח קיומם של אירועים "פתאומיים" חוזרים ונשנים, משך זמן ממושך ובתדירות גבוהה. 3. **יסודות:** יש להוכיח אירוע חיצוני של תנועה חוזרת ונשנית עקב העבודה, והנזק הזעיר והבלתי הדיר הנגרם כתוצאה מכל תנועה. בית הדין התייחס לפסיקה הנוגעת ספציפית לנהגים מקצועיים, תוך שהוא מפרט את השיקולים הרלוונטיים להכרעה בשאלת קיומה של תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה במקרים אלו. שיקולים אלו כוללים: תקופת העבודה כנהג, מספר שעות הנהיגה ביום, טיב הדרכים (סלולות, משובשות, דרכי עפר, פסי האטה), טיב הרכב (פרטי, אוטובוס, משאית, בולמי זעזועים, מנגנון שיכוך בכיסא הנהג). **מן הכלל אל הפרט – הכרעת בית הדין:** בית הדין קבע כי על אף כנות עדותו של התובע וההבנה למצבו, לא עלה בידו להרים את הנטל להוכחת תשתית עובדתית מספקת המצדיקה מינוי מומחה רפואי. * **ריבוי מעסיקים ותקופות עבודה קצרות:** התובע עבד לאורך שנים אצל כ-43 מעסיקים שונים, בכ-50 תקופות עבודה, רובן קצרות ביותר (חודש עד מספר חודשים). תקופות העבודה הארוכות יותר היו 30 חודש ו-12 חודש. עבודתו כנהג מונית עצמאי נמשכה כ-58 חודשים, אך לא סופקו נתונים לגבי טיב עבודה זו. * **נהיגה בדרכים לא סלולות:** * **נהג אגד:** מרבית העבודה בוצעה בדרכים סלולות. הנהיגה בדרכי עפר במסגרת "ויזות צבאיות" לא הוכחה בהיקף משמעותי. * **נהג מערבל בטון (מובילי טלאור):** בית הדין בחן לעומק את תיאור עבודתו של התובע. נקבע כי רוב משימות העבודה (הכנות, העמסה, נסיעה בכבישים בינעירוניים, המתנה באתרי בנייה, פריקה, שטיפה) אינן כרוכות בנהיגה בדרכים משובשות. אף אם נהיגה בדרכי עפר בתוך אתרי בנייה התבצעה, היקפה לא הוכח כמשמעותי, ובהתחשב בריבוי הסבבים ביום, נראה כי אורך הנהיגה בדרכים לא סלולות היה מועט. צוין כי המשאית הייתה מצוידת בכיסא הידראולי, אך התובע העיד על תחושת תנודות ועל כיסא לא תקין, אך אלו לא הספיקו להוכחת תשתית עובדתית למיקרוטראומה. * **עבודות אחרות:** טענות בדבר נהיגה בדרכים לא סלולות בעבודות אחרות (אהרונסי, מובילי צרפתי, אמון סביון, גור עוז, מואסי, עבד זינה) לא הוכחו, או שהיקפן לא הוכח כמשמעותי, או שבוצעו לתקופות קצרות ביותר (חודש בודד). * **עבודות סבלות:** התובע לא הוכיח את טיב, היקף, ומשקל המשאות בעבודות הסבלות שנטען שביצע, למעט אמירה לקונית. * **שעות נהיגה וטיב העבודה:** אף אם מקבלים את גרסת התובע לגבי נהיגה בדרכים משובשות, התקופות היו קצרות, לסירוגין, והשתרעו על פני עשורים. גם אם סוכמים את תקופות העבודה המצטברת בדרכים משובשות, פרק הזמן שעולה הוא קצר מאוד. בנוסף, במקומות בהם נהג בדרכים לא סלולות, הדבר בוצע במשך שעות מעטות ביום, ושאר הזמן הוקדש לעבודות אחרות. **מסקנה:** בית הדין קבע כי לא הוכחה תשתית עובדתית מספקת המצדיקה מינוי מומחה רפואי. עבודות רבות בוצעו בדרכים סלולות, עבודות הסבלות לא הוכחו בהיקף ובטיב הנדרשים, והנהיגה בדרכים משובשות, גם אם התקיימה, הייתה בהיקף מצומצם ובתקופות קצרות. על כן, התביעה נדחתה. **חידוש פסיקתי/משפטי:** פסק הדין מדגיש את החשיבות של הוכחת תשתית עובדתית מוצקה ומפורטת בהתאם להלכת המיקרוטראומה. הוא מבהיר כי עצם קיומה של עבודה פיזית, קשה, או נהיגה כעיסוק, אינם מספיקים להכרה אוטומטית כפגיעה בעבודה. יש להוכיח באופן קונקרטי, בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה (טיב הדרכים, טיב הרכב, היקף הפעילות החוזרנית, משך הזמן) כי התקיימו התנאים המצטברים הנדרשים. בית הדין גם נתן משקל משמעותי לעובדה שחלק ניכר ממעסיקי התובע היו תחת תקופות עבודה קצרות, מה שמקשה על הצטברות הנזק הזעיר הנדרש.