תפ"ב 54530-10-21

תקציר

הכרעת הדין דנה בקנס המוטל על נאשם שהורשע בעבירות תכנון ובנייה, ובפרט בביצוע עבודה אסורה ושימוש אסור בקרקע. הקנס שהוטל על הנאשם כקנס מנהלי עמד על 600,000 ₪, סכום שבית המשפט ראה בו מופרז. הדיון נסוב סביב גובה הקנס הראוי, כאשר בית המשפט מכיר בצורך בענישה מרתיעה בגין הפרות מסוג זה, תוך התחשבות בנסיבות המקרה. בית המשפט בחן את הפסיקה והגיע למסקנה כי ככלל, הקנס צריך להתבסס על חוק העבירות המנהליות וחוק העונשין, וצריך לשקף את הנזק שנגרם מההפרות. במקרה זה, ההפרות כללו שימוש במשטח בטון ועבודות בנייה קלות, הנחשבות פחות מזיקות מהקמת מבנים מוצקים. בנוסף, הנאשם פינה את הקרקע וחדל מהשימוש האסור. בית המשפט הכיר בכך שכוונת המחוקק מאחורי תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה הייתה להרתיע מפני הפרות תכנון, אך גם ציין כי יש להתחשב בנסיבותיו של כל מקרה. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי הקנס המנהלי יופחת ל-350 אלף שקל, שישולמו ב-80 תשלומים, עם אפשרות להמיר את הקנס ל-730 ימי מאסר אם לא ישולם. כמו כן נצטווה הנתבע לעמוד בתקנות הבנייה ולחדול מכל שימוש בלתי מורשה בנכס. הכרעת הדין נועדה לאזן בין ההרתעה לבין הנסיבות הפרטניות, ולהבטיח שהעונש יהיה מידתי ביחס להפרות תוך התחשבות במסגרת החקיקתית ובמקרים קודמים.