ע"ז 21577-03-19

תקציר

בית המשפט בחן את תוקפה של צוואה מיום 19.2.2018, לפיה התובעת תירש את עיזבון המנוח, לרבות דירת מגורים. הנתבע, קרוב משפחה של המנוח, טען כי הצוואה אינה תקפה, ולכן התנגד לביצועה. בית המשפט קיבל את התנגדות הנתבע וקבע כי הצוואה בטלה. בית המשפט מצא כי הנתבע הצליח להפריך את חזקת כשרותו המשפטית של המנוח ויכולתו להבחין בטיבה של הצוואה. מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט סבר כי המנוח ככל הנראה לא היה כשיר משפטית בעת חתימת הצוואה, בשל מצבו הפיזי והקוגניטיבי הירוד, וחוות דעתו של המומחה הועדפה על פני עדותו של מנהל הצוואה, שהיה לו עניין בתוצאות התיק. בנוסף, קבע בית המשפט כי נסיבות עריכת הצוואה מעוררות חשד כבד כי היא נחתמה תחת השפעתו הבלתי הוגנת של התובע. החיפזון והחיפזון לחתום על הצוואה, בעוד המנוח מאושפז בבית חולים ובמצב בריאותי קשה, "פעילות היתר" של התובע בעריכת הצוואה ובביצועה, בחירת מנהל העיזבון והעד לביצועה והעובדה שהתובע הסתיר את דבר קיומה של הצוואה מהנתבע, כל אלה הביאו את בית המשפט למסקנה כי הצוואה אינה משקפת את רצונו האמיתי והחופשי של המנוח. זאת ועוד, בית המשפט ציין כי לצוואתו הקודמת של המנוח, מיום 23.2.2011, לא הוגשה התנגדות, ועל כן יש לתת לה תוקף. בית המשפט הורה לתובע לשלם את הוצאות המשפט של הנתבע, לרבות הוצאות קבלת חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט, וקבע כי ניתן לפרסם את פסק הדין תוך השמטת שמות הצדדים ופרטיהם המזהים.