עת"מ 2064/09

תקציר

פסק הדין דן בפקודת העיריות המאפשרת לרשויות מקומיות לגבות חובות ארנונה. בית המשפט מכיר בכך שהליכי גבייה מנהליים, הפטורים מחובות מסוימות בהליכים אזרחיים רגילים, הם אמצעי הכרחי לרשויות לגביית חובות. עם זאת, הליכים אלה חייבים להתנהל בסבירות, בתום לב ובמידתיות. השופטת מדגישה כי תכלית הגבייה המנהלית אינה לשנות את האיזון בין הנושה לחייב באשר להשפעות הזמן על מימוש הזכויות. לפיכך, ניתן להחיל את תקופת ההתיישנות, שהיא טענת הגנה מהותית, כנגד הליכי גבייה מנהליים. במקרה הספציפי קובע השופט כי העירייה המשיבה אינה יכולה לסרב להיעתר לבקשת העותרת לפי סעיף 324 לפקודת העיריות בגין חובות ארנונה שאבד עליהם הכלח. על פי חומר הראיות, החובות המוזכרים במכתב הדרישה מיום 9.3.2009, שלא שולמו בתוך שבע שנים, התיישנו. העירייה מתחייבת להמציא לעותר תעודה לפי סעיף 324(א) לפקודת העיריות, עם תשלום חוב הארנונה הלא מיושן משנת 2008, בצירוף הפרשי הצמדה, ולבחון אפשרות לפטור לנכס ריק. השופט מוצא את העירייה אשמה גם בשיהוי, חוסר סבירות וחוסר הגינות בטיפול בחוב של העותר, המצדיק קבלת העתירה. העירייה לא הודיעה לעותר ולא ניסתה לגבות את החוב במשך שנים רבות, דבר המקשה על העותר לפרוע. השופט מותח ביקורת על התנהלות העירייה בהטלת אמצעי גבייה מנהליים מחמירים ללא פירוט או הסבר ומורה לה לשלם לעותר הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. בנוסף, בשל מעורבות משרד הפנים, המדינה מחויבת לשלם גם את הוצאותיו המשפטיות של העותר.