תו"ב 7767-08-23

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים: **ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו בתיק 7767-08-23** **מבוא:** פסק דין זה עוסק בבקשה להטלת הוצאות הגנה מאוצר המדינה לפי סעיף 80(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, לאחר זיכוי הנאשמים (המבקשים) מכתב אישום בגין עבודות בנייה אסורות. בית המשפט, בראשות השופטת נגה בליקשטיין שחורי, דחה את הבקשה. ההחלטה מספקת תובנות חשובות בנוגע לאופן יישום סעיף 80(א), דרישות ההוכחה לקבלת פיצויים, והגבולות בין שיקול דעתה של הרשות המאשימה לבין זכויות הנאשם. **השתלשלות העניינים והכרעת הדין:** 1. **כתב האישום:** המבקשים הואשמו בביצוע עבודות בנייה אסורות, ספציפית בניית גדר פלדה עם שער ונעילה חשמלית בשטח של 8 מ"ר בכניסה לחצר משותפת, ללא היתר, בניגוד לסעיף 243(ב) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965. 2. **הזיכוי:** המבקשים זוכו בטענה המרכזית כי הבנייה פטורה מהיתר לפי תקנות התכנון והבנייה (עבודות ומבנים הפטורים מהיתר), התשע"ד-2014. 3. **הכרעת בית המשפט:** בית המשפט קבע כי גם אם מדובר בשטח משותף, הבנייה בוצעה בהסכמה חתומה של כל בעלי הדירות. בהסתמך על פסיקת בית המשפט המחוזי (עפ"א (ת"א) 3501-10-15 פרופ' דרור צוקרמן נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה תל אביב, 28.2.2016), נקבע כי תקנות הפטור מאפשרות לאחד מבעלי הרכוש המשותף לבצע בנייה פטורה מהיתר ברכוש המשותף, אם ישנה הסכמה של רוב מספיק של הבעלים. במקרה זה, התקבלה הסכמה של כל בעלי הזכויות, במסגרת הסכם רכישה עם היזם, ולא הובאה ראייה לביטול הסכמה זו. **ניתוח הבקשה להטלת הוצאות:** הבקשה להטלת הוצאות התבססה על מספר טענות מרכזיות מצד המבקשים: * הוועדה המקומית הייתה צריכה לדעת מלכתחילה כי הבנייה פטורה מהיתר. * ניהול ההליך גרם עוול קשה, פגע במשלח ידם ובפוטנציאל הקידום שלהם, וריחפה עננה פלילית מעל ראשם במשך תקופה משמעותית. * ההליך כרוך בהוצאות משפטיות גבוהות. **תגובת הוועדה המקומית:** * המבקשים לא הציגו מסמכים המעידים על הסכמות עם הקבלן ושאר הבעלים, ולכן הוועדה סברה שמדובר בבנייה בשטח משותף ללא הסכמה, שאינה נהנית מתקנות הפטור. * תנאי סעיף 80(א) לחוק העונשין אינם מתקיימים. * תקנות סדר הדין (פיצויים בשל מעצר או מאסר), התשמ"ב-1982 מגבילות את גובה שכר הטרחה, והשיעור ששולם עולה על התקרה. **דיון והכרעה – עקרונות משפטיים וחידושים:** 1. **האכסניה המשפטית – סעיף 80(א) לחוק העונשין:** * **הוראת החוק:** סעיף 80(א) לחוק העונשין קובע כי בית המשפט רשאי לצוות על אוצר המדינה לשלם לנאשם הוצאות הגנתו ופיצויים בגין מעצר או מאסר, אם "לא היה יסוד להאשמה" או אם "ראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת". * **ההיגיון שמאחורי הסעיף:** הסעיף נועד לספק הגנה מפני הגשת כתבי אישום חסרי בסיס או התנהלות תביעתית בלתי סבירה, ובכך לאזן את כוחו של התובע מול הנאשם. 2. **העילה הראשונה: "אין יסוד להאשמה" – אינה מתקיימת:** * **דרישת ההוכחה:** על פי הפסיקה (ע"פ 4121/09 עו"ד רותם שגיא נ' מדינת ישראל; ע"פ 4671/13 אמיר סלע עו"ד נ' עיריית תל אביב), עילה זו דורשת הוכחה כי "התובע הסביר" לא היה מוצא "סיכוי סביר להרשעה". נדרשת התנהלות זדונית, רשלנות או חוסר סבירות קיצוני. * **יישום בענייננו:** בית המשפט קבע כי הדרישה לא מתקיימת. המבקשים לא הציגו את המסמכים התומכים בטענתם מיד בעת החקירה, למרות שניתנה להם הזדמנות סבירה לעשות כן. אי-הצגת המסמכים אפשרה לתובע הסביר להעריך כי קיים סיכוי סביר להרשעה. * **חידוש/הדגשה:** ההחלטה מדגישה את החשיבות של שיתוף פעולה של הנאשם בשלב החקירה והצגת ראיות להגנתו. כאשר נמנע הנאשם מלעשות כן, גם אם בדיעבד התברר שהיה לו בסיס טענה, הדבר מקשה על קבלת הטענה בדבר "היעדר יסוד להאשמה". 3. **העילה השנייה: "נסיבות אחרות המצדיקות מתן פיצויים" – גם היא אינה מתקיימת:** * **מהות העילה:** זוהי עילה גמישה, הנתונה לשיקול דעת בית המשפט, ולוקחת בחשבון מגוון נסיבות, כולל התנהלות התביעה והמשטרה, התנהגות הנאשם, סוג העבירה וחומרתה. * **טענות המבקשים:** ההליך נוהל למרות שהבנייה הייתה כדין, הפגיעה האישית והכלכלית, והוצאות הייצוג. * **יישום בענייננו:** * **התנהלות הוועדה:** בית המשפט קבע כי לא הוכחה זדון, רשלנות או חוסר סבירות קיצוני מצד הוועדה. העובדה שהמבקשים זוכו אינה מהווה כשלעצמה פגם בפעולת התביעה. * **ראיות מאוחרות:** בית המשפט הדגיש כי הראיות המרכזיות שהובילו לזיכוי (הסכמת כל בעלי הדירות) הוגשו רק לאחר הגשת כתב האישום, מה שמקשה על ייחוס פגם לתביעה על כך שעמדה על ההליך. * **פגמים מינוריים:** בית המשפט הכיר בכך שהיו פגמים מסוימים (כמו הגשת כתב אישום "טיוטה"), אך קבע כי אלו אינם פגמים "עמוקים ושורשיים" המצדיקים הטלת פיצויים. * **הבחנה מהליך אזרחי:** בית המשפט הזכיר כי בניגוד להליך אזרחי, בו הטלת הוצאות היא הכלל, במשפט הפלילי הטלת הוצאות על המדינה לאחר זיכוי היא החריג. עצם קיומן של הוצאות כבדות לנאשם אינו טעם מספק. * **חידוש/הדגשה:** ההחלטה מחדדת את הסטנדרט הגבוה הנדרש להוכחת "נסיבות אחרות המצדיקות" פיצויים. לא כל פגם בהתנהלות התביעה, ואף לא עמידה על הליך שהסתיים בזיכוי, יגרור באופן אוטומטי הטלת הוצאות. נדרש להוכיח חוסר סבירות משמעותי או התנהלות בלתי תקינה מהותית. 4. **ההיבט של תקנות הפטור והרכוש המשותף:** * **עיקר הדיון המשפטי:** המקרה מדגים את פרשנותם של תקנות הפטור, ובפרט את יישומן במקרים של רכוש משותף. * **החידוש המרכזי בפסיקה:** פסיקת בית המשפט המחוזי (אליה הפנה בית המשפט) וההחלטה הנוכחית מחזקות את העיקרון כי בעל דירה ברכוש משותף רשאי לבצע בו בנייה פטורה מהיתר, כל עוד ישנה הסכמה של כלל בעלי הדירות (או הרוב הנדרש לפי הנסיבות). הדבר מרחיב את זכויותיהם של דיירים לבצע שינויים ושיפורים ברכוש המשותף, מבלי להידרש להליכי רישוי מורכבים, ובלבד שישנה הסכמה קולקטיבית. * **משמעות למבקשים:** הבנייה, שהייתה לכאורה "אסורה" על פני השטח, התבררה כחוקית מכוח תקנות הפטור, הודות להסכמה שקיימו. **סיכום:** ההחלטה לדחות את הבקשה להטלת הוצאות מדגישה את הקושי העקרוני בהטלת הוצאות על המדינה מכוח סעיף 80(א) לחוק העונשין. בית המשפט הבהיר כי יש להוכיח יסוד ממשי לחוסר סבירות או התנהלות בלתי תקינה מצד התביעה, ולא די בזיכוי של הנאשם או בקיומן של הוצאות משפטיות. ההחלטה גם משקפת את הגישה המקלה יחסית עם ביצוע עבודות פטורות מהיתר ברכוש משותף, כל עוד קיימת הסכמה רחבה של בעלי הדירות, ומספקת חיזוק לפסיקה קיימת בתחום זה.