ת"א 2722/04

תקציר

בעסקה מורכבת שבה היו מעורבות מספר חברות ובעליהן, נדבך קריטי בפרשה סבב סביב צ'ק על סך 4.2 מיליון שקל. על הצ'ק חתום אלי אוזן, שטען כי הוא לבדו חתם על הצ'ק וכי אשתו, דבורה אוזן, לא חתמה עליו. עם זאת, הראיות שהוצגו, לרבות עדויות ובדיקת מסמכים, הצביעו אחרת. לצ'ק המדובר היו שתי חתימות נפרדות, וטענתו של אוזן כי הוא נוהג לחתום כך על שיקים לא הוכחה. זאת ועוד, נסיבות הצגתו ומסירתו של השיק במהלך ישיבה קריטית מטילות ספק בטענתו של אוזן כי אשתו לא חתמה עליו. בית המשפט קיבל את עמדת התובעת כי אוזן התכוון ליצור מראית עין כאילו השיק נחתם על ידי שני בני הזוג, כפי שהתחייבו בהסכם ביטול. משכך, קבע בית המשפט כי חתימתו של אוזן, יחד עם החתימה הנפרדת השנייה על הצ'ק, היוו חתימה מאושרת מטעם אשתו. כדי לקבוע האם היה אישור בפועל, בחן בית המשפט את הסכם הביטול שנחתם בין שני הנתבעים, אשר חייב אותם למסור שיק חתום על ידם. הנתבעת, דבורה אוזן, אישרה כי אישרה את הנפקת השיק ומסירתו, למרות שלא קראה את ההסכם לעומק. לפיכך, בית המשפט הגיע למסקנה כי אכן היה אישור תקף, מה שהופך את דבורה אוזן לאחראית בגין ההמחאה. בנוסף, דחה בית המשפט את תביעת הנתבעים לפיצויי קיזוז, ולא מצא כל ראיה לכך שמנהלי התובעת פעלו בחוסר תום לב. הנתבעים חויבו לשאת בהוצאות התובע ובשכר טרחת עורך דין, בסך 100,000 ₪ בתוספת מע"מ, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה. פסק דין מקיף זה, אשר בחן את נבכי דיני ההרשאה והחתימה, מדגיש את חשיבות הבהירות ותום הלב בעסקאות עסקיות, תוך הדגשת ההשלכות של פעולות בלתי מורשות.