ה"פ 381/00

תקציר

פסק הדין נסוב סביב תיק הפקעת קרקעות באום אל-פחם, שם ביקשו המבקשים, בעלי חלקות הקרקע המופקעות, פיצויים מוועדת ההפקעות. פסק הדין דן בכמה היבטים של המקרה. ראשית, היא מבהירה כי הוועדה מחויבת לפצות את המבקשים בגין הפקעת חלקה 15, למרות קיומו של הסכם פיתוח וחכירה שנחתם בין העירייה למינהל. שנית, היא קובעת כי המבקשים אינם זכאים לפיצוי בגין חלק ההפקעה הקשור לכביש, תוך הכרה בו כשטח המהווה 16% מהחלקה. בנוסף, השופט דוחה את טענת הוועדה כי "מתקן הנדסי" במגרש נופל תחת הפטור למבני בריאות, ומדגיש כי יש לפרש את הפטורים מפיצויים בצמצום. ככזה, הוועדה נושאת באחריות לתשלום פיצויים עבור מתקן זה. עוד נקבע בפסק הדין כי פיצוי המבקשים בגין שני החלקות צריך לשקף את מניות הבעלות שלהם ולהותיר ללא שינוי עם ויתרת המדינה על חלקה. באשר להערכת שווי המגרשים, השופטת מסכימה עם קביעות השמאי המבוססות על שומות מס שבח, ומכירה בקשיי הגישה למגרשים ובצורתם החריגה. השופט בוחן גם את תביעות המבקשים לפיצויים מסוגים שונים, לרבות פיצוי בגין החלק הלא מופקע בחלקה 15, המוענק בשיעור של 25% מ-7 דולר למ"ר. עם זאת, השופט דוחה את תביעת המבקשים לפיצויים בגין הפרת חובה חקוקה, בנימוק שלא הודיעו להם אישית על ההפקעה, ובמקום זאת פוסק להם 75% מהוצאותיהם ושכר טרחת עורך דין. חשוב לציין כי השופט קובע כי את הסכומים הדולריים שקבע השמאי יש להמיר לשקלים באמצעות השער היציג במועד הקובע, בצירוף ריבית צמודה של 1.5%, כקבוע בחוק. כמו כן, זכאים המבקשים להוצאות נלוות, לרבות שיפוי בגין מס רכישה ומיסוי מקרקעין אם ירכשו קרקע חלופית בתוך שנתיים מיום מתן פסק הדין. לבסוף, פסק הדין קובע כי הוועדה תישא בהוצאות שכר טרחת התיווך הסביר של המבקשים ושכר טרחת עורך דין בגין רכישת נכס חלופי, צמוד וגבה ריבית מיום פסק הדין. המשיב מצווה לפצות את המבקשים בהתאם לתנאים אלה, כאשר פסק הדין ניתן שלא בנוכחות מי מהצדדים ביום 24.11.02.