עת"מ 52163-05-13

תקציר

העותרים, ש.י.ר ומאיר, הגישו שניהם עתירות נגד המשיב, הממונה, כנגד חוקיות העיצומים הכספיים שהוטלו עליהם בגין הפרת חוק אוויר נקי, התשס"ח-2008. הסנקציות הוטלו בשל אי עמידתם של העותרים בהוראות החוק בדבר חשיפת נתונים על זיהום אוויר וצריכת דלק בפרסומות לכלי רכב חדשים. הממונה טען, כי הסנקציות מוצדקות, שכן פרסומות העותרים לא עמדו בדרישות הקבועות בסעיף 38 לחוק, המחייב כי נתונים אלה ייכללו בכל הפרסומות, ולא רק באתרי האינטרנט שאליהם קושרו הפרסומות. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטות הנציב. תכליתו החקיקתית של חוק אוויר נקי תומכת בפרשנותו של הממונה כי חובת הגילוי חלה על כלל הפרסומות, ולא רק על גופן העיקרי, כדי להבטיח שקיפות מרבית ולשפר את איכות האוויר לציבור ולדורות הבאים. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי ההבחנה של העותרים בין החלקים המקדימים של פרסומותיהם לבין אתרי האינטרנט אינה סבירה ואינה עולה בקנה אחד עם מטרות החוק. בנוסף, דחה בית המשפט טענות בדבר טריוויאליות ההפרות, חוסר ידיעתם של העותרים על מדיניות הממונה וקשיים טכנולוגיים ועסקיים, ומצא אותם בלתי נתמכים בראיות. לבסוף, אישר בית המשפט את הגדרתו של הממונה את ההפרות כ"הפרות חוזרות", המצדיקות סנקציות כפולות, שכן הן הסנקציות הקודמות והן הנוכחיות הוטלו מכוח אותה הוראת חוק. לאור מסקנות אלה נדחו העתירות, וכל עותר חויב לשלם למשיב 30,000 ₪ שכר טרחת עורך דין והוצאות.