ע"א 3256/01

תקציר

הערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו, אשר דחה את טענת המערערת לפינוי המשיבים מדירה ששכרו, התקבל. המערערת הייתה הבעלים של רוב הבניין בו שכנה הדירה. הדירה הושכרה במקור למשיבה מס' 2, שהפכה לדייר מוגן, ולבתה, המשיבה מס' 1. המשיב מס' 2 עזב את הדירה בשנת 1964 אך המשיב מס' 1 המשיך להתגורר בה. המערערת טענה כי למשיבה מס' 1 אין זכות בדירה ועליה לפנותה, או לחילופין, כי קיימות מספר עילות לפינויה, לרבות נטישה, שיפוץ בלתי מורשה ואי תשלום דמי שכירות. בית משפט השלום דחה את טענות המערער, אך בית המשפט המחוזי לא הסכים. בית המשפט קבע, כי למשיבה מס' 1 לא הייתה זכות בדירה, שכן היא לא הוזנחה על ידי אמה כמשמעותה בחוק הגנת הדייר, ועל כן היא אינה דיירת מוגנת. בית המשפט קיבל את הערעור וקבע כי זכותה של המשיבה בדירה לא עברה בירושה וכי היא לא מילאה באופן עצמאי את התנאים לדיירות מוגנת. משכך, הורה בית המשפט למשיב מס' 1 לפנות את הדירה בתוך 120 יום.