עע"א 1142/06

תקציר

העותר, ערבי אזרח ישראל, הורשע בעבירות שונות ובהן חברות בהתאחדות בלתי מותרת, זריקת רימונים, החזקת נשק חם וניסיון בריחה מהכלא. הוא נידון ל-28 שנות מאסר. לאחר שריצה שני שלישים מעונשו, ביקש העותר שחרור מוקדם, אך בקשתו נדחתה על ידי ועדת השחרורים. החלטת ועדת השחרורים התבססה על מידע חסוי של שב"ס ושירות הביטחון הכללי, שהצביע על כך שהעותר מהווה סכנה לציבור. הוועדה שקלה גם את העבירות בגינן נכלא העותר, את הרשעותיו הקודמות ואת התנהגותו בכלא, לרבות ניסיון בריחה והמשך מעורבותו בעבירות פליליות וביטחוניות. העותר טען כי המועצה הפלתה אותו לרעה בשל מוצאו הערבי, לא הפעילה את שיקול דעתה ולא אפשרה לו לעיין במידע הסודי. עוד טען כי הוועדה לא שקלה במידה מספקת את מאסרו הממושך, התנהגותו החיובית בכלא וסיכויי השיקום. עם זאת, בית המשפט מצא כי החלטת הוועדה הייתה סבירה ומוצדקת, שכן היא התבססה על שיקולים רלוונטיים לפי חוק שחרור על תנאי. בית המשפט ציין כי לא ניתן לחשוף את המידע הסודי מבלי לפגוע בביטחון המדינה, והתנהלותו של העותר, לרבות מעורבותו בעבירות ביטחוניות בעת מאסרו, תמכה בקביעת המועצה בדבר מסוכנותו. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי טענת העותרת לאפליית אסירים ערבים אינה מבוססת, וכי כל מקרה נבחן לגופו. לבסוף, הדגיש בית המשפט כי תקופת המאסר הממושכת נבעה ממעשיו של העותר במהלך מאסרו, לרבות עבירות ביטחוניות, ואינה מצדיקה את שחרורו המוקדם. לפיכך נדחתה העתירה לשחרור מוקדם.