ע"א 429/82

תקציר

בית המשפט העליון הכריע בעניינה של המשיבה שהגישה תביעת נזיקין נגד המדינה לאחר שבעלה עזב את הארץ למרות צו של בית הדין הרבני למנוע את עזיבתו. התביעה נדחתה בתחילה על ידי בית משפט השלום מחוסר עילה, אך נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, מה שהוביל לערעור לבית המשפט העליון. השופט א' ברק הוביל את פסק הדין, בקובעו כי רשות שלטונית אינה חסינה מאחריות לרשלנות אם אינה ממלאת את תפקידה, גם אם חובות אלה הן פומביות. בית המשפט בחן האם שוטר המופקד על אכיפת צו עיכוב יציאה מהארץ חב חובת זהירות כלפי מי שעלול להיפגע מאי ביצועו. השופט ברק טען כי על המשטרה לצפות נזק הנובע מאי אכיפת צווים שיפוטיים. חובת זהירות מושגית זו מאזנת בין האינטרס הציבורי בקיום צווים שיפוטיים לבין חשש להעמסת יתר על המשטרה בתביעות אחריות. בית המשפט קבע כי למרות שלשוטרים יש חובות כלפי הציבור, הם נושאים גם באחריות ספציפית בביצוע צווים שיפוטיים, במיוחד במניעת הפרתם של צווים כאלה. השופט ברק הדגיש כי חובתם של נושאי המשרה היא לנקוט אמצעי זהירות סבירים, וציין כי שיקולי מדיניות, כגון הימנעות מהצפת בתי המשפט בתביעות, אינם גוברים על הצורך באכיפת צווים שיפוטיים. פסק הדין הסופי דחה את הערעור והטיל הוצאות על המערער, תוך הדגשת אחריותה השילוחית של המדינה לפעולות המשטרה תוך הדגשת חשיבות חריצות המשטרה בביצוע צווי בית המשפט.