ת"פ 5529/13

תקציר

הנאשמים זוכו מהאישום הראשון של השלכת פסולת בניין שלא כדין באתר גריסה שהופעל על ידי נאשם 1, שכן השופט מצא כי פריקת החומרים שנצפתה על ידי משאית נהוגה על ידי נאשם 3 נועדה לגריסת חומרים עתידית ולא עברה על חוק שמירת הניקיון. נמצא כי למפעילי האתר יש תועלת חברתית, שכן הם גורסים וממחזרים פסולת בניין, ששימשה לאחר מכן לעבודות תשתית. השופט קבע כי הפעילות נופלת בגדר החוק, מה גם שהיא נעשתה באתר מורשה שפעל מספר שנים, ופריקת החומרים הייתה חלק הכרחי בתהליך הגריסת. עם זאת, הנאשמים הורשעו באישום השני הנוגע להובלת פסולת בניין ללא רישיון. השופטת ציינה כי לנאשם 1 לא היה רישיון תקף להובלת פסולת בעת האירוע וכי הדרישה מבטיחה שיטות הובלה בטוחות ולא מסוכנות. למרות שהנסיבות לא הצביעו על זדון חמור, הנאשמים הורשעו בעבירה. הנתבעת 1, בעלת המשאית, והנאשמת 3, עובדתה, הוטלו שתיהן על האחריות. נאשם 2, מנהל בחברה של נאשם 1, הורשע אף הוא לפי סעיף 15(2) לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968. השופטת הדגישה כי היעדר רישיון עסק לאתר אינו פוטר את מפעיליו מקבלת רישיון להובלת פסולת, והטענות בדבר אכיפה בררנית ושיקולים פסולים לא הוכחו על ידי הנתבעים. פסק הדין הסתיים בהודעה על דחיית הדיון בעונש ל-6 בדצמבר 2015.