ת"א 19752-10-17

תקציר

המשיבים לא הרסו את הגדר בין רכושם לבין רכושו של המבקש כפי שהורה פסק הדין, בטענה שלא יכלו לעשות זאת בשל חוסר שיתוף הפעולה של המבקש, וכי לא ניתן להרוס חלק מהגדר מבלי לסכן מחסן בשטחם. עוד טען המשיב כי לא היה מקום לפנות אליהם טרם הגשת הבקשה לביזיון בית המשפט, כי היה עליה להיתמך בתצהיר המבקשת, וכי המבקשת לא נתנה לעורך דינה ייפוי כוח. השופט דחה את כל הטענות הללו: בא כוחה של המבקשת הזהיר את המשיבים מפני הבקשה והמבקשת לא יכלה למסור תצהיר אישי בשל מצבה הנפשי הירוד. עוד הבהירה השופטת כי בנה של המבקשת, שהיה ברשותו ייפוי כוח, היה בקיא בעובדות המקרה והמבקש היה מודע להליך. לגופן של הטענות הסכים השופט כי המשיבים לא קיימו את פסק הדין, אך אין בכך משום זלזול, שכן המבקשים לא ניסו לבצע את פסק הדין באמצעים חמורים פחות תחילה. השופטת סיימה את דבריה במחיקת הבקשה, בתקווה ששני הצדדים יגיעו להסכמה כדי להימנע מהליכים נוספים, ומבלי להורות על הוצאות.