ע"א 3036/16

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בנאמן שערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ח' פלינר) שלא לפסול את עצמו מלדון בתיק פשיטת רגל. המערער ביקש את הפסילה בנימוק של קשר אישי לכאורה והיכרות יומיומית בין השופט לבין החייב. עם זאת, השופטת דחתה טענה זו והדגישה כי אין לה היכרות אישית עם החייב וכי ביקוריו התכופים של החייב באולם בית המשפט היו מרצונם ולא הצביעו על הטיה כלשהי מצד השופט. עוד הבהירה השופטת כי היא אינה מוטה לטובת אף אחד מהצדדים וכי החלטותיה חסרות פניות. הערעור לבית המשפט העליון, שהוגש על ידי המערער, ביקש לערער על החלטה זו ולבקש השעיה זמנית של השופט. המערערת טענה כי היכרותה של השופטת עם החייב השפיעה על החלטותיה בתיק, וטענה כי היא ניהלה "קמפיין לטובת החייב ונגד הנאמן". עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הערעור ולא מצא עילה לפסילה או להשעיה. בפסק הדין הודגש כי יש להתייחס לטענות המערער על התנהלות השופט והחלטותיו בהליכי ערעור רגילים ולא בבקשות פסילה. עוד ציין בית המשפט כי המערערת לא מסרה כל פרט או ראיה ספציפית בנוגע להחלטות עליהן לא הסכימה, ולכן לא ניתן להתייחס להחלטות אלה ישירות. זאת ועוד, בית המשפט העליון הדגיש כי המערער אינו יכול "לצבור" עילות פסילה וכי יש לערער על כל החלטה מיד עם מתן פסק הדין. בפסק הדין הובהר כי נוכחותו של החייב באולם בית המשפט אינה מהווה קשר אישי בין החייב לבין השופט. בדחותו את הערעור, קבע בית המשפט העליון כי הנימוקים שהציג המערער אינם מספיקים לפסילה וכי הדרך הראויה לטיפול בהתנגדויות היא באמצעות הליך הערעור הרגיל. החלטה זו התקבלה ב-17 במאי 2016.