ב"ל 40839-12-21

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה שהגישה הגב' יבגניה נובקשונובה נגד החלטת המוסד לביטוח לאומי לדחות את בקשתה לקצבת זקנה מיוחדת. בתביעה נטען כי התובעת, עולה לא יהודייה לישראל, צריכה להיחשב כתושבת ישראל מיום הגעתה בשנת 2018 ולכן היא זכאית לפנסיה. המוסד הנתבע דחה את תביעתה בנימוק שהיא טרם צברה 24 חודשי תושבות, תנאי לזכאות. השופט סוקר את ההליכים ואת התשתית העובדתית הבלתי שנויה במחלוקת של התיק. לאחר מכן הם מתעמקים בטיעוני הצדדים לפני שהם מציגים את הבסיס הנורמטיבי הרלוונטי למקרה, הכולל הסכמות בין המכון, הממשלה והסוכנות היהודית בנוגע לקצבת זקנה מיוחדת לעולים לא יהודים. השופטת דנה בהשלכות של הסכמים אלה ומדגישה כי ההסכם משנת 1980, החל על התובע, מחייב תקופת המתנה של 24 חודשים לזכאות. כן הם מתייחסים לטענת התובעת כי יש לחשב את תקופת ההמתנה מהגעתה לישראל ודוחים אותה. זאת, משום שסעיף 2א לחוק הביטוח הלאומי, יחד עם פרשנויות בית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה, קובע כי מעמד התושבות של התובע כפי שנקבע על ידי משרד הפנים הוא טכני ואין עליו עוררין. כמו כן, השופט מתייחס לעקרון התושבות בביטחון סוציאלי ולהבחנה שנעשית בין תושבים לתושבי חוץ לצורך הקצאת משאבים. לבסוף, נקבע בפסק הדין כי תביעתה של התובעת לקצבת זקנה מיוחדת נדחית, והיא תהיה זכאית רק מפברואר 2023 ואילך, כאשר תגיע ל-24 חודשי המגורים החוקיים הנדרשים כפי שהוגדרו על ידי משרד הפנים.