ע"פ 4023/07

תקציר

המערער בתיק זה ערער על הרשעתו בכך שהחנה את רכבו על מדרכה, בניגוד לחוק עזר מקומי בבאר שבע. הוא הודה כי חנה על המדרכה, אך טען כי נאלץ לעשות זאת בשל היעדר מקומות חניה מוסדרים וכי הוא חונה למטרות פריקה וטעינה. בית משפט קמא דחה את טענותיו והטיל עליו קנס כפול בסך 1,000 ₪. המערער טען, כי בית משפט קמא פירש באופן צר את המונח "פריקה וטעינה" וכי יש לראות את חניתו תחת הגדרה זו בהיותו ממהר לישיבת עבודה. עוד טען כי בית המשפט לא קיבל את טענת האילוץ שלו, והקנס היה מופרז. המשיב, לעומת זאת, טען כי פסק דינו של בית משפט קמא היה כדין וכי נסיבותיו של המערער אינן עונות להגדרה של "פריקה וטעינה". הוזכרה פסק דינו של השופט י' זמיר במקרה דומה, שהבחין בין נהגים המובילים מטענים לבין נהגים פרטיים. על פי פסק הדין, יש לפרש חניה לצורך פריקה וטעינה באופן צר, ופגישה עסקית אינה נחשבת לפריקה וטעינה. יתר על כן, משך החניה של המערער היה 40 דקות, וזה מוגזם למטרה זו. ערכאת הערעור הסכימה עם המשיב ודחתה את הערעור, ולא מצאה עילה להתערב במסקנותיו של בית משפט קמא. טענת האילוץ נדחתה, והקנס נקבע סביר. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים.