בע"מ 1225/21

תקציר

מדובר בנישואין ארוכי שנים בין המבקש למשיב, שהחלו בשנת 1968 אך התדרדרו בשנות השמונים כאשר עזב המבקש לגור עם בן זוג אחר. למרות שהם לא התגרשו, ההליכים בבתי הדין הרבניים והאזרחיים עדיין מתנהלים. בני הזוג מחזיקים במשותף בנכס מגורים בו מתגורר המשיב. החלטת בית המשפט לענייני משפחה משנת 2017 הורתה על פירוק שיתוף רכושם. למרות שהמבקש הסכים לפירוק, לא הושגה הסכמה הדדית על מכירת הנכס, מה שהוביל לכך שבית המשפט מינה כונס נכסים למכירתו בשנת 2019. הוגשה הצעה חיצונית בסך 3,050,000 ₪, לה התנגד המבקש, והציעה במקום זאת 3,100,000 ₪ אך לא עמדה בדרישות הפיקדון. כתוצאה מכך, המכירה אושרה ביוני 2020. ערעורו של המבקש, שהעלה סוגיות בדבר סמכותו של כונס הנכסים והזנחה לכאורה של זכות הסירוב הראשונה שלו לפי סעיף 101 לחוק המקרקעין, נדחה על ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע כי הליך המכירה היה חוקי ומקצועי, והמבקש, שלא התגורר בנכס במשך עשרות שנים, נעדר זכות סירוב ראשונה. ניסיונות ערעור נוספים, המערערים על תחולת זכות הקדימה במקרים כאלה, נדחו אף הם. בית המשפט העליון לא מצא עילה לערעור נוסף, שכן טענות המבקש לא עוררו שאלות משפטיות משמעותיות מעבר לאינטרסים של הצדדים. ההחלטה אישרה פסיקות קודמות והדגישה כי שאלות תיאורטיות שאינן משפיעות על תוצאת התיק יישארו ללא הכרעה. בקשת רשות הערעור נדחתה אפוא ללא כל הטבה למבקש.