בר"ע 330/04

תקציר

פסק הדין דוחה את בקשת התובעים להחזר מלא של אגרות בית המשפט ששילמו, לאחר שעניינם הסתיים בהסכם פשרה. לדברי בית המשפט, התקנות המסדירות החזרי שכר טרחה קובעות בבירור כי החזר מלא חל רק כאשר תיק נפתר באמצעות הסדר גישור. מאחר שהליך הגישור במקרה זה לא הוביל ישירות לפשרה, ודרש דיונים נוספים, התובעים אינם זכאים להחזר. פסק הדין מכיר במגמת החקיקה האחרונה לעידוד יישוב סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט, ובתרומתו של הגישור להסדר הסופי במקרה זה. עם זאת, היא מדגישה כי לשון התקנות אינה משתמעת לשתי פנים, ואינה מאפשרת פרשנות רחבה. כמו כן נשקלת מטרת התקנות, שהיא לתמרץ פתרון תיקים מחוץ לכותלי בית המשפט. בית המשפט מציין כי מתן החזר כספי במקרה זה יטשטש את הגבולות בין הסדרים שהושגו באמצעות גישור לבין אלה שהושגו מחוצה לו, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם כוונת התקנות. למרות שהליך הגישור עשוי היה לתרום לפשרה בסופו של דבר, העובדה היא כי הסכסוך לא נפתר במסגרת הגישור, ולכן התובעים אינם זכאים להחזר כספי מלא. פסק הדין מתייחס גם לתקנות אחרות היוצרות חסמים מוחלטים לפטור מאגרות, ומדגיש כי בתי המשפט כבולים לשפה הרגולטורית, למרות כל העוולות הנתפסות. לבסוף, פסק הדין מצביע על כך שהתקנות הנוכחיות אינן הפתרון האידיאלי, אך מדגיש כי לא ניתן להתעלם מההוראות הקיימות או לפרשן באופן רופף. משכך, הבקשה להחזר מלא של אגרת בית המשפט נדחית.