ע"א 189/86

תקציר

התיק נסוב סביב חוזה להעברת עסק, אשר חייב את הנעבר (המשיב) לקבל רישיון עסק. החוזה שתק לגבי ההשלכות של אי קבלת הרישיון. משלא הצליח המעביר לקבל את הרישיון, ביטל המעביר (המערער) את החוזה ופינה את החנות. לאחר מכן תבע המערער את השבת תשלומיו על פי החוזה. בית משפט קמא דחה את התביעה, והביא את המערערת לערער על ההחלטה. קביעתו של ערכאת הערעור היא כי הערעור מתקבל, והחלטת בית משפט קמא מתבטלת. בית המשפט קובע כי התחייבות המשיב להבטיח קיום רישיון עסק מהווה תנאי הקשור לביצוע החוזה. הנסיבות מצביעות על כך שהצדדים התכוונו שהחוזה יהיה מחייב עם כריתתו, ומכאן משתמע כי היעדר רישיון מהווה הפרה של תנאי לביצוע. זאת ועוד, הימנעותו של המשיב מהבטחת קיומו של רישיון עסק נחשבת להפרת חוזה יסודית, שכן המערערת לא הייתה מתקשרת בהסכם ללא התחייבות חד משמעית להבטחת קיומו של הרישיון. מאחר שהמשיבה ביצעה הפרה יסודית, קמה למערערת הזכות לבטל את החוזה ללא מתן הארכה. עוד מציין בית המשפט כי גם אם ההפרה לא הייתה מהותית, המערערת העניקה למשיב מספר ארכות, והחזרת מפתחות החנות למשיב היוותה הודעת ביטול התואמת את הנסיבות. השופט ש' לוין מסכים עם קביעת הרוב כי ההפרה הייתה יסודית וכי יש לקבל את הערעור. גם השופט א' ברק מסכים עם דעת הרוב. המשיב מצווה לשאת בהוצאות המערער ובשכר טרחת עורך דינו, כפי שיורה בית המשפט.