רע"א 4704/20

תקציר

בית המשפט בחן את בקשת רשות הערעור ואת תשובת המשיב, ובסופו של דבר החליט להתייחס לבקשה כאל ערעור מכוח סמכותו לפי תקנה 410. למרות שזיהה טעויות בהסבר ההחלטה, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לדחות את הערעור לגופו. המקרה עסק בהפרה לכאורה של חוק הספאם על ידי פייסבוק בכך ששלחה פרסומות ללא הסכמת המשתמש, לפי סעיף 30א(ב) לחוק התקשורת. החוק אוסר על שליחת דברי פרסומת ללא הסכמת הנמען המפורשת, ומגדיר "דבר פרסומת" באופן רחב. ההודעות של פייסבוק ליהונתן נחשבו לפרסומות שנועדו לתועלת מסחרית, בניגוד לטענות שמדובר בהודעות שירות. בית המשפט ציין חזקת הסכמה בשל קבלת תנאי השירות ההיסטוריים של יונתן, שהייתה שנויה במחלוקת. נטל ההוכחה מוטל בדרך כלל על הנמען, אך אם ההסכמה שנויה במחלוקת, היא עוברת למפרסם. פייסבוק לא יכלה להראות שיהונתן הסכים בעת הצטרפותו כמשתמש. עם זאת, מאחר שההודעות נגעו לשירותיו העסקיים בתשלום עם פייסבוק, נשקלה תחולתו של חריג, סעיף 30א(ג), המאפשר שליחת פרסומות על בסיס קשרים מסחריים קודמים. פייסבוק עמדה בתנאים לחריגה זו. הודעות הסירוב המאוחרות יותר של יהונתן בדוא"ל נמצאו לא בתום לב, שכן הוא התעלם מאופציית כפתור "הסר" שהציעה פייסבוק. לפיכך, פייסבוק הייתה מוצדקת בכך שהמשיכה לשלוח פרסומות אפילו לפרסם "הודעות סירוב". יונתן לא היה זכאי לפיצוי בשל חוסר תום לב, למרות שפייסבוק הפרה את סעיף 30א(ה) בכך שלא תייגה הודעות כפרסומות. עם זאת, בשל אופייה המינורי של ההפרה וחוסר תום הלב, בית המשפט לא פסק פיצויים. לפיכך, הערעור נדחה ופייסבוק לא חויבה בהוצאות.