ה"פ 2460-02-08

תקציר

המבקש, אשר לווה כספים מהמשיב והשיג נגדו צו בית משפט, ביקש צו עיקול זמני על הדירה שבבעלות המשיב ואשתו. בני הזוג טענו כי הדירה שייכת לאישה, שכן המשיב העביר לה את זכויותיו, אך המבקש טען כי העברה זו אינה חוקית, ונועדה להגן על הדירה מפני נושים. השופטת הסכימה עם המבקשת, ומצאה ראיות מספיקות ל"תרמית" סביב ההעברה: היא התרחשה בסמוך למועד שבו נקלע המשיב לחובות כבדים, עדותם של בני הזוג לא הייתה עקבית ולא אמינה, הם המשיכו לחיות יחד ולנסוע למרות הפרידה הנטענת, והאישה לא קיבלה תמורה בגין ההעברה. יתר על כן, ההסכם המחלק את הרכוש העדיף את האישה באופן בלתי הוגן. השופט קבע כי המשיב עדיין מחזיק במחצית מהדירה, והורה לרשם המקרקעין לתקן את רישום הדירות בהתאם. כן חויבו המשיבים בהוצאות המשפט של המבקש, לרבות שכר טרחת עורך דין. החלטה זו התקבלה לאחר בחינת העדויות ובחינת המסגרת הנורמטיבית למקרים כאלה, המאפשרת לבתי המשפט לבחון מעבר לזכויות הקניין הרשומות בתיקי צדק פרטניים כדי להילחם בהברחת נכסים במרמה.