עת"מ 1137/04

תקציר

העותרים, בני זוג, הגישו בקשה לישיבת קבע בישראל עבור האישה, העותרת מס' 2. לאחר המתנה של ארבע שנים ניתן לה היתר לתקופה של 12 חודשים. יומיים לאחר ההחלטה נולדה לבני הזוג בת שנולדה עם בעיות רפואיות קשות, שהצריכו ניתוחים וטיפול רפואי מתמיד, דבר שהעסיק את העותרים. הם לא הגישו בקשה להאריך את ההיתר במועד והבקשה בוטלה. העותרים ערערו, אך הערעור נדחה. לאחר מכן הם הגישו עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים. המשיב ביקש לדחות את העתירה בנימוק שרק לבג"ץ יש סמכות לדון בתיק. השופט דחה טענה זו בקובעו כי מאחר שהעותרים ביקשו רק רישיון לישיבת קבע ולא אזרחות ישראלית, לבית המשפט לעניינים מנהליים הייתה סמכות. השופטת דחתה גם את טענת המשיב לגופה כי העותרים זנחו את בקשתם, נוכח הנסיבות האובייקטיביות הקשות סביב לידת בתם. תחת זאת, קבע השופט כי השיהוי הבלתי סביר של המשיב בקבלת החלטה בבקשה מצדיק גישה הומניטרית. השופט קיבל את העתירה והורה למשיבה לעדכן את העותרים בבקשתם, שתידון לגופה על סמך הנתונים העדכניים. המשיב חויב לשאת בהוצאות העותרים.