עב"ל 179/09

תקציר

פסק הדין כולל שלושה ערעורים מאוחדים על נאותות ההנמקה הנדרשת בערעורי המוסד על החלטות ועדה רפואית דרג א' בנושא אחוזי נכות עקב פגיעה בעבודה. השאלה העיקרית הייתה האם הנימוקים שסיפק המוסד היו מפורטים דיים כדי שהנפגעים, מר חלימי וגב' אינדיג, יוכלו להכין כראוי את הגנתם. במקרה של חלימי, המוסד ערער על פסיקת 5% נכות, בטענה להיעדר הצדקה על סמך ממצאים רפואיים. בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל את בקשת הערעור ואפשר למר חלימי להציג את טענותיו בפני הוועדה הרפואית לעררים. לעומת זאת, בעניינה של גב' אינדיג, שנקבע בתחילה על 19% נכות בשל מגבלות צוואר וגב, מצא בית המשפט כי נימוקי המוסד אינם מספיקים, מה שהביא לניסוח מחדש של הערעור. עם זאת, בבחינה נוספת, בית המשפט העליון צידד במוסד, והגיע למסקנה כי האופי הכללי והסיבתי של ההנמקה מותר. בית המשפט הבהיר כי המנדט הרחב של הוועדה הרפואית לעררים מבטיח בחינה מחודשת מקיפה של נכותו של הנפגע ללא הקפדה על פרטי הערר, תוך הדגשת הצורך שהערעורים יהיו מעוגנים במונחים כלליים המאפשרים לנפגעים להיערך כראוי. בית המשפט קבע כי ערעורי המוסד מנומקים דיים, דחה את ערעורי הנפגעים ואישר מחדש את הגמישות בהליך הערעור כדי להבטיח בחינה יסודית של קביעות הנכות. לא נפסקו הוצאות, וההחלטה התקבלה בהיעדרם של שני הצדדים.