ע"א 2346/04

תקציר

עניינו של הערעור בהפרת חוזה שביצעה חברת בנייה משיבה, אשר לא מסרה דירות למערערים – 36 רוכשי דירות – במועד. הדירות היו חלק מפרויקט שכונת מגורים חדשה, שהמשיבה הייתה אחראית לבנייתו. הרוכשים והמשיבה חתמו על חוזים אחידים, עם שינויים מסוימים בתמורות, במועדי התשלום ובמפרט הטכני, המפרטים את מועד המסירה וכוללים סעיף הפוטר את המשיב מתשלום פיצויים במקרה של איחור. העיכוב אירע בשל בעיות בעבודות הפיתוח שהיו באחריות משרד הביטחון, שהיה אמור לבצע את העבודות על פי הסכם עם המשיב. המשיבה טענה כי אין לה שליטה על המצב ולכן יש לפטור אותה מתשלום פיצויים על בסיס הסעיף הנ"ל בחוזים. בית משפט קמא דחה את תביעת הרוכשים לפיצויים, בקובעו כי המשיבה לא הפרה את התחייבותה וכי השיהוי נגרם על ידי משרד הביטחון. עוד קבע בית המשפט כי סעיפי הפטור בחוזים לא היו מפלים ולא קיפחו את הלקוחות. הרוכשים ערערו על החלטה זו. רוב השופטים, השופטת ר' חפרי-וינוגרדוב והשופטת י' גריל, קיבלו את הערעור וקבעו כי המשיבה אכן הפרה את חובתה וכי סעיפי הפטור מפלים. הם קבעו כי למשיבה לא היה יסוד מוצק מספיק לקבוע את מועד המסירה ולא הוכיחו כי העיכוב נגרם על ידי משרד הביטחון. לפיכך, יש לבחון מחדש את המקרה על ידי בית משפט השלום על מנת שידון מחדש בשאלת הפיצוי לכל שוכר, בהתחשב בטענת המשיב כי חלק מהתובעים לא עמדו במועדי התשלומים. השופט גרשון חלק על כך, ולא מצא עילה להתערב בממצאיו ובמסקנותיו של בית משפט קמא, שהתבססו באופן סביר על הראיות שהוצגו. לטענת גרשון, הפרת החוזה על ידי המשיב לא זיכתה את המערערים בפיצויים, וסעיפי הפטור בחוזים לא היו מפלים במקרה זה. גרשון הציע לדחות את הערעור ולא לחייב את המערערים בהוצאות כלשהן או בשכר טרחת עורך דין, שכן המשיבה אכן הפרה את התחייבויותיה.