רע"פ 1896/18

תקציר

בקשת רשות הערעור עסקה בעבירת תנועה שדווחה בשנת 2015 בגין רכב בבעלות משותפת של המבקשת ואחיה. המבקשת, ששהתה מחוץ לישראל בעת ביצוע העבירה, שילמה את הקנס אך מאוחר יותר טענה כי אחיה הוא הנהג. היא ביקשה לבטל את ההרשעה באמצעות ערעור על הארכת מעצר, בקשה שבית משפט השלום דחה בשל הודאתה בקבלת הדו"ח ואי פעולה לפני התשלום. ערעורה לבית המשפט המחוזי נדחה משום שלא התייצבה לדיון, ובקשתה לבטל את פסק הדין נדחתה, מאחר שלא נמצא עיוות דין. לאחר מכן ערערה המבקשת על החלטת בית המשפט המחוזי וטענה כי היא אינה מתייחסת להיעדרותה מישראל. המשיבה השיבה בשלילה, וציינה כי המבקשת לא הוכיחה את טענתה והדגישה את השיהוי לאחר שנודע לה על ההפרה. בית המשפט דחה את הבקשה ואישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי מאחר שלא היה מדובר בסוגיה מהותית בעלת חשיבות כללית או בעוול מהותי. הימנעותו של המבקש מהגשת הבקשה במועד לאחר שנודע לו על הדו"ח השפיעה על החלטת בית המשפט לקיים פסקי דין קודמים. בסופו של דבר, הבקשה נדחתה.