ת"א 70470-12-20

תקציר

השופטת החליטה כי יש לדחות את הבקשה לדחיית התביעה על הסף בשל תקופות התיישנות, שיהוי, השתק ומניעים. דחייה זו מבוססת על נסיבותיו החריגות של המקרה, בהן נדרשת הבהרה עובדתית לצורך ביסוס טענות ההגנה לגופן. עיקר המחלוקת נסובה סביב השאלה מתי קמה עילת התביעה של התובע, שהיא קריטית לקביעת תקופת ההתיישנות. שלושת התנאים הקובעים את תחילתה של תקופת ההתיישנות הם: התגבשות עובדות מהותיות המזכות את התובע בסעד; מודעותו של התובע לעילת התביעה; וקיומה של עילת תביעה קונקרטית. תנאים אלה מחייבים בדיקה עובדתית, בעיקר לגבי התנאים הראשון והשני, הכרוכים בחתימה על הסכמים ובקבלת כספים שלא כדין מקופת החברה. סיבוך נוסף נוגע להיותו של התובע תאגיד. על פי הפסיקה, ניתן לייחס לה את ידיעת נושאי המשרה בתאגיד לצורך חוק ההתיישנות, וכך נוצר מצב בו ידיעת הנתבעים עצמם אינה יכולה להיחשב כידיעת התאגיד לצורך מניין תקופת ההתיישנות בתביעה נגדם. נדרשת בירור עובדתי כדי לקבוע אם היו נושאי משרה שידם לא הייתה על העליונה ולכן יכלו לייחס ידע לתאגיד. זאת ועוד, התנאי בדבר עוצמת התביעה מחייב גם בחינה עובדתית. יש לאמת את טענות הנתבעים כי ההסכמים היו ידועים לתאגיד וכי לא התגלו עובדות חדשות. רק אז יוכל בית המשפט לקבוע אם יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות או טענות סף אחרות. לפיכך, החליטה השופטת לדחות את בקשת הדחייה ולהותיר את טענות הנתבעים לשלב מאוחר יותר בהליך, כאשר יהיו ראיות נוספות. הנתבעים חויבו לשלם לתובע 4,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בתוך 30 יום.