פ"א 21/05

תקציר

עניינו של המקרה נסוב סביב תשובה מאוחרת בדבר קנס מינהלי שהוטל על המערערת בגין העסקת עובדים זרים שלא כדין. השאלה המרכזית היא האם נודע למערער במועד והאם ניסיונותיו הבאים לערער על האישום טופלו כראוי. בתחילה, הודעת הקנס הגיעה קרוב לשלוש שנים לאחר העבירה הנטענת, והמערער לא השיב בתוך המועדים הקבועים בחוק. עם זאת, הוא טען כי אדם נוסף, מר עמירם וולינר, היה אחראי, נתמך בתצהיר. טענות המערער לא הובאו בפני התובע המוסמך, כנדרש בחוק, אלא טופלו על ידי גוף מינהלי בלתי מורשה. בית המשפט הדגיש את הצורך להבטיח כי כל הבקשות לביטול קנסות יגיעו לתובע המוסמך, אשר יש לנמק את החלטתו. יתר על כן, השיהוי במשלוח הודעת הקנס וההתנהלות המנהלית הלקויה הצדיקו הארכה להגשת בקשה להישפט. בית המשפט הכיר בצורך בהליך הוגן, וקבע כי קנסות מנהליים אינם צריכים להיות שווים להרשעה פלילית ללא הזדמנות לשימוע הוגן. הערעור התקבל, תוך מתן אפשרות להעמיד לדין את המערער ולהחזיר את רכבו, תוך שימת דגש על הצדק על פני היעילות הפרוצדורלית.