ע"ו 53486-12-15

תקציר

המערערת במקרה זה ערערה על שיעור נכות גבוה יותר מהוועדה הרפואית. הם טענו כי יש לחשב בנפרד את נכותם בברך ימין, אשר הוערכה באמצעות סעיף 48(2) ו-VI, בגין כאבים ושחיקה. המערערת הפנתה למספר פסקי דין קודמים, בהם שוורץ ושמחוני, אשר לדעתם תומכים בטענתם. עם זאת, השופט קבע כי על פי פסיקה קודמת, אין מקום לייחס סעיף נכות נפרד לכאב כאשר קיימים ממצאים אורגניים או הגבלות תנועה. פסק הדין בעניין סעדון תומך בטענה זו. עוד קבע השופט כי החלטת הוועדה הרפואית כי שינויים שחיקתיים הם חלק מהליקוי ביישור הברך של המערער, אשר זיכה אותו ב-40% נכות, היא החלטה רפואית תקפה שבית המשפט אינו צריך לבטלה. מאחר שהרישום הרפואי של המערער הצביע על כך שהוא סובל מכאבים בשנות התשעים – וזו הייתה גם הנמקת הוועדה הרפואית – החליט השופט כי החלטת הוועדה לא הייתה שגויה. השופט הדגיש כי אין להכפיל את אחוזי הנכות וכי הבחירה של הוועדה הרפואית באחוז הגבוה יותר במקרה זה הייתה ראויה. לבסוף דחתה השופטת את הטענות בדבר אפליה והטיה כלפי הוועדה הרפואית, וקבעה כי הן חסרות בסיס. בסיכומו של דבר, דחה השופט את הערעור, אישר את קביעת הנכות של הוועדה הרפואית ולא הורה על הוצאות, והחזיר את התיק הרפואי למשיב.