רע"א 51625-02-21

תקציר

השופטת החליטה שלא לתת רשות ערעור על החלטת בית המשפט קמא ולפיכך דוחה את הבקשה לדחיית התביעה. ההחלטה נשוא הערעור כרוכה בסעד זמני, ושיקול דעתה של הערכאה הפרוצדורלית במקרים כאלה רחב, ולכן התערבותה של ערכאת הערעור נדירה ושמורה למקרים חריגים בלבד. השופט מסכים עם בחינתו המדוקדקת של בית משפט קמא את התנאים הנדרשים למתן סעד זמני. שני התנאים לסעד זמני הם סיכויי הצלחת התביעה ומאזן הנוחות, התלויים זה בזה. קביעתו של בית משפט קמא כי המבקש לא הוכיח די הצורך את סיכויי ההצלחה כדי להצדיק את צו המניעה, וכי מאזן הנוחות לטובת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), מכובדת על ידי השופט. הם מסכימים עם קביעתה של הערכאה הנמוכה יותר, לפיה המבקש לא הביא ראיות מספיקות למצבו הנפשי בעת חתימת ייפוי הכוח, וכי נטל ההוכחה מוטל על המבקש. עוד מציינת השופטת כי המבקש מעולם לא הוכרז כפסול דין. אשר לסיכויי ההצלחה, תומכת השופטת בכך שבית משפט קמא קיבל את עדותה של עו"ד אסליה ובמסקנתו כי המבקש הבין את ההשלכות של החתימה על ייפוי הכוח. הראיות הרפואיות מצביעות על כך שבריאותו הנפשית של המבקש השתפרה בסמוך למועד החתימה. טענתו של המבקש כי חלקה 69 היא הגישה היחידה שלו לביתו אינה מבוססת, וממילא הוא לא ניסה להסדיר דרך גישה חלופית כפי שהורה בית משפט קמא. לפיכך, גם מאזן הנוחות אינו מצדיק מתן צו מניעה לחלקה 69. השופטת מדגישה כי פסקי הדין בבקשה לצו מניעה אינם קובעים את תוצאת התביעה העיקרית ומתבססים אך ורק על הראיות שהוצגו בשלב זה. משכך, ההחלטה על סעד זמני אינה כובלת את שיקול דעתו של בית המשפט בעת שמיעת התביעה העיקרית. לסיכום, נוכח המגבלות על התערבות בהחלטות על סעד זמני, השופט דוחה את בקשת רשות הערעור.