בר"ע 5069/93

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק במחלוקת על סעיף השיפוט שנבחר במערכת של ארבעה מסמכים המסדירים את היחסים בין בנק ללקוחו. הבנק טען כי הסעיפים מפלים ובלתי סבירים, שכן נראה כי הם מחייבים את הלקוח להתדיין בתל אביב תוך מתן אפשרות לבנק לתבוע בכל ערכאה מוסמכת. עם זאת, השופט פסק לטובת פרשנות הבנק לסעיפים, וקבע כי הם אכן קובעים כי על הלקוח להגיש כל תביעה משפטית נגד הבנק בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בעוד הבנק יכול לבחור בכל בית משפט מוסמך, לרבות תל אביב. עוד נימק השופט את ההחלטה בכך שציטט מספר פסקי דין קודמים במקרים דומים, שכולם פירשו סעיפי שיפוט דומים באותו אופן. עוד צוין בפסק הדין כי נסיבות המקרה – מיקום סניף הבנק, חדר העסקאות של הלקוח ומקום מגוריהם של עדים פוטנציאליים – הצביעו כולן על תל אביב כמקום סביר לשיפוט. לבסוף הורה השופט להעביר את התיק לבית המשפט המחוזי בתל אביב וכי המשיבים יפצו את המבקש בגין שכר טרחתם וקבע את הסכום על 5,000 רופי.