ת"א 1275/04

תקציר

אנזור חן (התובעת) נפגעה בתאונת דרכים במרץ 2003 ותבעה בגין נזקי גוף. בית המשפט מינה שני מומחים להערכת נכותו הצמיתה של חן, מנתח אורתופדי ופסיכיאטר. בחוות הדעת של המומחה האורתופדי נקבע כי לחן נכות קבועה של 5% בגב התחתון ו-1% באגודל ימין. חוות הדעת של המומחה הפסיכיאטרי קבעה כי לחן נקבעה נכות לצמיתות בשיעור של 15%. בית המשפט קבע לחן נכות רפואית משוקללת לצמיתות בשיעור של 20%. בית המשפט מצא כי חן לא התמיד לקבל טיפול פסיכיאטרי או ליטול תרופות פסיכיאטריות, שהיו יכולות לשפר את מצבו הנפשי. לפיכך, החליט בית המשפט לשקול את נזקיו הפסיכיאטריים על סמך מצבו הנפשי הצפוי אם היה מצמצם את נזקיו, וקבע את נכותו הפסיכיאטרית הצמיתה על 10%. עוד קבע בית המשפט כי טענותיו של חן בדבר נכות אורתופדית אינן משכנעות וכי נכותו התפקודית באה לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר ב-20% נכות פסיכיאטרית. פיצוייו של חן בגין פגיעה בהכנסותיו נקבעו על בסיס שכרו בעת התאונה. בית המשפט החליט שלא לבצע חישוב אקטוארי, שכן שכרו של חן לא שיקף במדויק את שכרו לפני התאונה. צ'ן היה מובטל רוב הזמן לפני התאונה ולכן גישת פיצוי גלובלית הייתה מתאימה יותר. בית המשפט פסק לחן 28,449 ₪ בגין כאב וסבל, 10,000 ₪ בגין אובדן השתכרות בעבר, 30,000 ₪ בגין אובדן השתכרות עתידית, 1,000 ₪ בגין הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות בעבר ו-3,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות עתידיות. בסך הכל נפסקו לחן 72,449 שקל, לצד 1,500 שקל הוצאות ו-9,613 שקל שכר טרחת עורך דין, שניהם בתוספת מע"מ. הנתבעים חויבו לשלם לחן סכומים אלה, לרבות הפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק.