תפ"ח 502/07

תקציר

פסק הדין המשלים עוסק בשתי סוגיות. הנושא הראשון קשור לסוג הסכין ששימשה לרצח, האם יש לה להב משונן או לא. חוות הדעת של ד"ר פורמן-רזניק, שנקראה על ידי ההגנה, הייתה מגמתית, לא מקצועית ולא התבססה על בסיס מוצק כלשהו. היא לא סיפקה כל הסבר סביר בחקירתה הנגדית. מנגד, קיבל בית המשפט את חוות דעתו של ד"ר זייצב, שביצע את הנתיחה שלאחר המוות, שכן הבחין בסימני השינון וקבע כי אין יכולת להסיק מהם על השימוש בלהב משונן. גם אם מסקנתה של ד"ר פורמן-רזניק תתקבל, לא ניתן יהיה לקבוע את סוג הסכין ששימש לרצח בשל השימוש המסיבי והבלאי של סכיניו היפניות של הנאשם. הסוגיה השנייה קשורה לטביעות הנעליים על מכנסיו של המנוח, שנבדקו על ידי שני מומחים שזומנו על ידי ההגנה. המומחה הראשון, מר בודזיאק, טען כי לא היו טביעות נעליים כלל, דבר שהופרך על ידי בית המשפט מכיוון שהוא היה גלוי לעין בלתי. בית המשפט מצא גם ליקויים רבים בשיטות עבודתו, שהפכו את מסקנותיו לבלתי אמינות. גם המומחה השני, ד"ר חן קוגל, לא היה משכנע, שכן בית המשפט קיבל את מקצועיותו ויושרתו של מומחה התביעה, רב-פקד שור. טביעות הנעל על מכנסיו של המנוח היוו ראיה משמעותית התומכת בהודאת הנאשם, שכן הן התאימו היטב לתיאורו את הרצח. למרות שמשקלן של הראיות לטביעות נעליים הופחת לאחר פסק הדין האחרון בעניינו של מצורא, בית המשפט עדיין סבר כי יש די ראיות כדי להרשיע את הנאשם. לפיכך, החליט בית המשפט פה אחד לשמור על הכרעת הדין המקורית, ומצא את הנאשם אשם בעבירות המיוחסות לו.