ת"צ 30842-12-15

תקציר

השופט דחה את הבקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד צווי הארנונה של העירייה, בעיקר בשל שיהוי מופרז בהגשת הבקשה, וכן משום שהמבקש לא הוכיח אפשרות סבירה שהתביעה תצליח לגופה. הפגם הנטען בצווי הארנונה מתוארך לשנת 2008, והשופט קבע כי דוקטרינת השיהוי המינהלי חלה במקרה זה. השופט קבע כי השיהוי בהגשת הבקשה היה אובייקטיבי, וגרם נזק ראייתי למשיב, המקשה על ההתגוננות מפני הטענות. עוד ציינה השופטת כי המבקש לא ייחס למשיב כל חוסר תום לב או אי חוקיות מכוונת. כמו כן, השופט מצא כי האינטרס הציבורי ייפגע אם הבקשה תאושר, שכן היא עלולה לגרור גל של תביעות אזרחיות ותביעות ייצוגיות להשבת סכומים שנגבו לכאורה שלא כדין, דבר הגורם לאי ודאות תקציבית ועלול להשפיע על יכולתה של העירייה לגבות מיסים ולספק שירותים. לגופה של הבקשה, קבע השופט כי המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי קיימת אפשרות סבירה שהתביעה תצליח. השופטת הסכימה עם טענות המשיב כי צו הארנונה משנת 2008 לא שינה את סיווג החצרות, אלא רק הבהיר את המצב הקיים. השופט פירש את ההיסטוריה החקיקתית ואת הכוונה מאחורי הצווים הרלוונטיים ומצא כי החצרות חויבו תמיד באותו שיעור כמו המבנים, וכל אי התאמה קודמת נבעה מטעויות פרשניות. בנוסף, דחתה השופטת את טענת המבקש כי הצו משנת 2008 שינה את אופן חישוב שטח המבנים, וקבע כי מדובר רק בשינוי תעריף או סיווג, המותר על פי התקנות הרלוונטיות. בסופו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי הבקשה נעדרת שחר ודינה להידחות, והורה למבקש לשלם למשיב הוצאות בסך 7500 ₪.