ת"א 924/98

תקציר

התובע, פלסטיני תושב הגדה המערבית, נורה ונפצע על ידי צה"ל והגיש תביעת נזיקין נגד הנתבעים. הנתבעים הכחישו את אחריותם. השופט קבע כי צה"ל ירה בתובע כחלק ממארב שהוקם לעצירת יידוי אבנים חוזר ונשנה לעבר כלי רכב חולפים, והתובע היה בין מיידי האבנים. השופט קבע כי לנאשמים יש הגנה של פעולה מלחמתית, והתביעה נדחתה. לחילופין, קבע השופט כי הצעדים שנקט צה"ל היו סבירים בנסיבות העניין ולא הופרו הוראות הפתיחה באש. גם היקף הירי נמצא סביר, והטענות לרשלנות לא הוכחו. עוד ציין השופט כי גם אם הירי היה מוגזם, אין ראיות לכך שהתובע היה נמלט, ומעשיו שלו תרמו לסיכון לפגיעה. בנוסף, דחתה השופטת את טענת התובע לתקיפה ולא מצאה צורך לבחון טענות אחרות. התובע חויב לשאת בהוצאות הנתבעים. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 30.3.2006.