ע"ו 46023-04-15

תקציר

המערער, ששירת כגשש בצה"ל, סבל ממחלת נפש מוכרת (סכיזופרניה פרנואידית) עם 70% נכות. בהמשך הגיש המערער בקשה להכרה בנכות נוספת, לרבות מחלת ריאות, שנגרמה לטענתו עקב מחלת נפשו ועישון כבד. לאחר שבקשתו נדחתה על ידי ועדה רפואית מחוזית, ערער המערער לוועדה רפואית גבוהה יותר. הוועדה הרפואית העליונה הכירה בקשר סיבתי בין מחלת הריאות של המערער לבין מחלת הנפש שלו, והעניקה לו 40% נכות נוספים, שמחציתם יוחסו לשירותו הצבאי. לאחר מכן הגיש המערער תביעה על החלטה זו, בטענה כי מחלת הריאה אינה "פגיעה בלתי אמצעית" שנגרמה במישרין ממחלתו הנפשית, כנדרש בחוק. בית המשפט הסכים עם המערערת בקובעו כי פעולת העישון המתערבת ניתקה את הקשר הסיבתי בין מחלת הנפש לבין מחלת הריאה. כמו כן, בית המשפט הדגיש כי עישון הוא פעולה מודעת ויזומה שאין לייחס אותה למדינה. בנוסף, המשיב לא הביא ראיות מספיקות להוכחת קשר סיבתי ישיר בין סכיזופרניה לבין עישון כבד המוביל למחלת ריאות, כנדרש על ידי בית ספר מוכר לרפואה. עוד ציין בית המשפט כי דרגת הנכות הגבוהה שנפסקה על ידי הוועדה הייתה מוצדקת כראוי על סמך המסמכים הרפואיים הקיימים. לבסוף, הדגיש בית המשפט כי החלטות קודמות במקרים אחרים אינן מחייבות את פסק הדין הנוכחי וכי אין לחזור על טעויות בהחלטות אלה. כתוצאה מכך, הערעור התקבל, וההחלטה המקורית בוטלה.