ב"ל 3881/98

תקציר

התובעת, אזרחית ישראלית שעברה לאחר נישואיה מברטעה המערבית בישראל לברטעה המזרחית בשטחים, הגישה תביעה לקצבת ילדים עבור שמונת ילדיה שנולדו בין השנים 1980 ל-1996. הנתבעת אמנם אישרה את התביעה לתשלומים שוטפים, אך דחתה תשלומים רטרואקטיביים. התובעת טענה כי לא הייתה מודעת לזכאותה וכי הנתבע לא הודיע לה על הדחייה. בית המשפט מצא כי הנתבעת אכן לא הודיעה לתובע על הדחייה ודחה את טענת ההתיישנות. עוד נקבע כי התעלמותה של התובעת בנוגע להטבות להן היא זכאית והיעדר מסמכים רשמיים המאשרים את מגוריה בשטחים הביאו לכך שהתביעה לא התעכבה במודע. עם זאת, בית המשפט החליט להתערב בשיקול הדעת של הנתבעים והורה להם לשלם קצבת ילדים רטרואקטיבית עבור שלוש השנים שקדמו להגשת התביעה, יחד עם פיצוי בגין עיכוב בתשלום, שכן החלטת הנתבע הייתה בלתי סבירה. החלטה זו התבססה על זכאותו הבלתי מעורערת של התובע לקצבה, מטרת הקצבה, איחור בהגשת התביעה ומדיניות הנתבע במקרים דומים. בנוסף, שיקולים תקציביים ותיקוני חקיקה התומכים בתקופות רטרואקטיביות קצרות יותר השפיעו על פסק הדין. התיקון לסעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי, שהגביל את התקופה הרטרואקטיבית ל-48 חודשים, חל גם הוא, שכן התביעה המקורית קדמה לתיקון. לבסוף, פסק הדין קבע כי יש לראות בתביעה לתשלום רטרואקטיבי המשך לתביעה הראשונית, ובכך להפעיל את "הדין הקודם" לפיצוי בגין איחור בתשלום.