ס"ע 26518-05-12

תקציר

התובע, עובד הנתבעים, טען כי פוטר שלא כדין וכי הנתבעים פרסמו עליו לשון הרע. הוא גם ביקש פיצוי על עוגמת הנפש וביקש לפרסם התנצלות. הנתבעים הכחישו את הטענות וטענו כי התובע פוטר מחמת עילה, לאחר שאיבד את אמונם בשל מספר אירועים חשודים הקשורים לעבודתו. הם גם הכחישו כי השמיצו את התובע וטענו כי כל התבטאות שנאמרה מוגנת על פי החוק, שכן היא נעשתה בתום לב ובמטרה להגן על האינטרסים הלגיטימיים שלהם כמעסיקים. בית המשפט הסכים עם הנתבעים וקבע כי התובע פוטר כדין. נמצא כי אמנם נפלו פגמים פרוצדורליים בהליך הפיטורים, אך אלה אינם מצדיקים פיצוי שכן התובע לא ניסה להמשיך בהעסקתו וניתק למעשה את הקשר עם הנתבעים. זאת ועוד, בית המשפט קיבל כי לנתבעים הייתה סיבה סבירה לאבד אמון בתובע בשל מספר אירועים של התנהגות חשודה. אירועים אלה, שכללו החזרת קרמים ללא הליך מסודר וקניות בימי שישי בניגוד לתקנות, הובילו למשבר אמון שהצדיק פיטורים. עוד קבע בית המשפט כי התובע לא הוכיח את טענתו ללשון הרע, וקיבל את טענת הנתבעים כי השיחות המדוברות לא פורסמו והיוו הבעת דעה מוגנת שנעשתה בתום לב. מאחר שבית המשפט לא מצא לשון הרע, הוא לא הורה על פרסום התנצלות. לבסוף, קבע השופט כי תביעת התובע בגין עוגמת נפש אינה מבוססת ודחה אותה, והורה לתובע לשלם לנתבעים שכר טרחת עורך דין בסך 7,000 ₪.