ת"ד 11045-02-20

תקציר

הנאשם הואשם במספר עבירות תנועה, בהן עצירת הפרעה לתנועה ונהיגה קלה, לאחר שרכבם התנגש באאודי בכביש 6. הנאשם טען כי מצב רפואי גרם להם לעצור בנתיב התנועה הימני, וכי התאונה הייתה נמנעת אם הנהג השני היה שומר על מרחק בטוח. עם זאת, השופט מצא כי רשלנות הנתבע גרמה לתאונה. הנתבע לא סיפק הסבר סביר לעצירה פתאומית בכביש מהיר במהירות המותרת של 110 קמ"ש, והטענה בדבר מצב רפואי לא הוכחה. זאת ועוד, השופט קבע כי התנהגותו של נהג האאודי אינה מנתקת את הקשר הסיבתי בין רשלנות הנתבע לבין התאונה. גם ההחלטה שלא להעמיד לדין את נהג האאודי נמצאה סבירה, שכן הראיות תמכו במסקנה כי נהג האאודי לא התרשל. לפיכך, הרשיע השופט את הנאשם בכל האישומים.