דב"ע לה/8 - 4

תקציר

הערעור מתייחס למחלוקת בין רשות נמלי ישראל לבין מועצת עובדי נמל אשדוד בנוגע לפרשנות הסדר קיבוצי בנוגע לטיפול במכולות. רשות הנמלים טענה כי סירוב העובדים לטפל במכולות כפי שהורו מהווה שביתה לא מוגנת, ולכן עתרה לבית הדין האזורי בבאר שבע לקבלת פסק דין שיקבע כי העובדים מחויבים למלא אחר הוראות הרשות וכי סירובם מהווה הפרה של חובותיהם האישיות על פי ההסכמים הקיבוציים החלים. בית הדין האזורי דחה את עתירת רשות הנמלים. רשות הנמלים ערערה לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין לעבודה הדגיש כי סמכותו של המעסיק לתת הוראות ולקבוע את ארגונו, ניהולו והפעלתו של המפעל כפופה למגבלות הנובעות מהחוק או מההסדרים הקיבוציים. בית הדין הסביר כי בעוד שהעובדים מחויבים באופן אישי למלא את חובותיהם המשמעתיות, חובה זו אינה חלה על יחסים קיבוציים, המבוססים על הסכמה הדדית. בית הדין מצא כי קיים הסדר קיבוצי זמני בין רשות הנמלים לבין מועצת העובדים בנוגע לטיפול במכולות, וכי ההסדר אינו עולה בקנה אחד עם הנחיות רשות הנמלים. זאת ועוד, בית הדין לעבודה הדגיש כי חילוקי דעות בנוגע לפרשנותו של הסדר קיבוצי הם נפוצים, ותפקידה של מערכת המשפט ליתן את הפרשנות הנכונה. במקרה זה קיבל בית המשפט את פרשנותה של מועצת העובדים למונח "מכולות מדלת לדלת" וציין כי הוראות רשות הנמלים חרגו מההסדר המוסכם. בית הדין הגיע למסקנה כי עמידת העובדים בהסדר אינה מהווה שביתה בלתי מוגנת, שכן מהלך העבודה התקין לא הופרע. בית הדין עודד את הצדדים לפתור את הסכסוך בערוצים קיבוציים, מתוך הכרה באינטרסים הלגיטימיים של שני הצדדים. בסופו של דבר נדחה הערעור, והחלטת בית הדין האזורי התקבלה.