תפ"מ 47261-04-22

תקציר

השופט החליט לדחות את בקשת הנתבעים לבטל את פסק הדין של פינוי שלא בפניו. ההחלטה התקבלה לאחר שנשקלו שני אפיקים אפשריים לביטול פסק הדין הראשוני; ביטול מטעמי צדק, וביטול על פי שיקול דעת. לגבי הראשונה, קבעה השופטת כי תביעת התובעים ופסק הדין שלאחריה התנהלו כדין, ולכן אין עילת ביטול. לעניין ביטול שיקול הדעת בחן השופט את הסיבות להיעדרותם של הנתבעים, ומצא כי תירוץ זה אינו מספק, וכן העריך את סיכויי הצלחת הנתבעים אם פסק הדין יבוטל. השופט הגיע למסקנה כי סיכויי ההצלחה של הנתבעים קלושים, שכן הם לא עמדו בתנאים הנדרשים למימוש אופציית הארכת השכירות שהותוותה בהסכם, ונימוקיהם לאי תשלום דמי השכירות אינם מהווים הגנה מספקת מפני תביעת הפינוי. לפיכך, היעדר מציאות מהותית בתביעת הנתבעים הביא את השופטת לקבוע כי פסק הדין יישאר על כנו, ללא הוצאות נוספות.