בר"ע 16392-10-23

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על קביעת קצבת נכות לנהג אוטובוס שנפגע בכתפו הימנית בתאונת עבודה. הטענה המרכזית נגעה לבקשתו של המבקש לאחוזי נכות מוגדלים בשל צלקת מכוערת או כואבת בכתפו הימנית כתוצאה מניתוח. הוועדה הרפואית הראשונית קבעה לו 19% נכות, ועל כך הוגש ערעור. לאחר ערעורים מרובים, התייעצויות עם מומחים רפואיים ומספר החלטות של ערכאות נמוכות יותר להחזיר את התיק לדיון נוסף, התקבלה החלטה סופית בוועדת ערר רפואית בפברואר 2023. על החלטה זו, הדוחה את ערעורו של המבקש על קביעה קודמת של 2% נכות, הוגש ערעור נוסף לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש והורה לו לשלם הוצאות משפט למשיב. בית המשפט נימק החלטה זו בכך שהתיק הוחזר לוועדה לבחינת נושא הצלקות מלכתחילה, ולכן ממצאי הוועדות הקודמות לא היו תקפים. הצגת חוות דעת קודמת של יועץ, בניגוד לפסיקת בית המשפט, גובלת בחוסר תום לב. כמו כן נמצא הבדל בממצאים בין היועץ השני לבין הערכות קודמות, המספקות נימוקים מספקים להחלטת הוועדה. טענותיו החדשות של המבקש בדבר דלדול שרירים ושקיעת הצלקת לא הועלו בפני הוועדה ולא היו משכנעות. זאת ועוד, בית המשפט לא ראה פגם בהתנהלותו של היועץ השני. לבסוף, פסק בית המשפט הוצאות למשיב בשל התנהלותו של המבקש בהצגת חוות דעתו של יועץ בניגוד להוראות בית המשפט ובניהול טענות אישיות כנגד היועץ השני. בקשתו של המבקש למתן רשות ערעור לערכאה גבוהה יותר נדחתה, והשופט הסכים כי החלטת בית הדין האזורי מוצדקת. בנוסף, חויב המבקש לשלם לאוצר המדינה הוצאות משפט בסכום מופחת של 1,000 ₪. החלטה זו התקבלה בהיעדרם של שני הצדדים ונמסרה להם לאחר מכן.