רע"א 12803-05-15

תקציר

המבקשת ביקשה לערער על החלטה שאפשרה למשיבה להציג ראיות הסותרות את קביעות המוסד לביטוח לאומי בדבר נכותה הנפשית והפיזית בעקבות שתי תאונות. המבקש טען כי המשיב לא הוכיח נסיבות חריגות המצדיקות הצגת ראיות סותרות, כנדרש בסעיף 6ב לחוק הפיצויים. עם זאת, בית המשפט מצא כי חל שינוי במצבה הנפשי של המשיבה, שכן היא נזקקה לטיפול פסיכיאטרי ולתרופות, אשר היוו שינוי נסיבות מספיק כדי להצדיק הצגת ראיות סותרות. זאת ועוד, כשל פרוצדורלי הביא לכך שנכותו הפסיכיאטרית של המשיב לא נבדקה כראוי על ידי ועדות המכון. באשר לתחום האורתופדי, בית המשפט הכיר בכך שפגיעותיו של המשיב בשתי התאונות נגעו לעמוד השדרה התחתון, מה שיוצר שאלה של ממש אילו ליקויים ניתן לייחס לכל תאונה. בית המשפט הגיע למסקנה כי גם החלטתו של בית משפט קמא להתיר ראיות סותרות בתחום האורתופדיה הייתה מוצדקת, שכן הימנעות מכך עלולה לגרום לעוול ולקביעות סותרות. לפיכך, הערעור נדחה, והמבקש חויב בהוצאות המשיב, בסך 3,000 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית.