ע"א 10568/02

תקציר

שני ערעורים אלה מתייחסים להחלטות שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשנים 2002 ו-2003, אשר הורה למערער, בנק, לשלם סך של 2,169,227 ₪ לקופת הפירוק של ברג יעקב ובניו (רהיטים) בע"מ. החברה לקחה הלוואה מהבנק והשתמשה בנדל"ן שלה ובכל נכסיה כבטוחה. משהחברה לא עמדה בפירעון ההלוואה, פתח הבנק בהליכי עיקול וכונס נכסים מכר את המקרקעין. מס רווחי ההון שולם מתוך תמורת המכירה, ומנכ"ל החברה ביקש כי מס רווחי ההון יקוזז מההפסדים הצבורים של החברה, מה שהגדיל את תמורת המכירה כך שיכסה את חוב החברה לבנק. עם זאת, בית המשפט המחוזי פסק לטובת מפרק החברה, שמונה לאחר שהחברה נכנסה לפירוק, כי הבנק ניצל שלא כדין את ההפסדים הצבורים של החברה, והורה לבנק לשלם את קרן הפירוק. הבנק ערער וטען כי יש לראות בהפסדים הצבורים נכס שהחברה יכולה להשתמש בו לפירעון חובותיה, וכי מאחר שכל בעלי המניות הסכימו לכך, אין צורך באישור נוסף. המפרק טען כי הערבות האישית של בעלי המניות מהווה ניגוד עניינים, והשימוש של החברה בהפסדיה טעון אישור. בית המשפט פסק לטובת הבנק וקבע כי מאחר שכל בעלי המניות הסכימו לכך, אין צורך באישור נוסף, והשימוש בהפסדים לא פגע בנושים הלא מובטחים של החברה. כמו כן, לבנק היה שעבוד צף על כל נכסי החברה, לרבות ההפסדים שנצברו, והוא היה רשאי לאכוף את השעבוד הצף אלמלא כיסתה מכירת הקרקע את החוב. לפיכך, הערעורים התקבלו, החלטות בית המשפט המחוזי בוטלו, והמפרק חויב לשלם את שכר טרחת עורך הדין של הבנק.