בש"א 1264/00

תקציר

המבקש, שחויב על ידי בית המשפט המחוזי ביום 4.1.2000 לשלם למשיב פיצוי תקופתי בגין פציעות שנגרמו לו בתאונת דרכים, מבקש ארכה נוספת לערער על פסק הדין. לטענת המבקש, אם בקשתם לתיקון פסק הדין תצליח, ייתכן שלא יהיה צורך לערער. עם זאת, אם הבקשה תידחה, הם ירצו לערער. מאחר שתוצאת בקשת התיקון אינה ודאית, מבקש המבקש ארכת זמן לערעור, החל ממועד ההכרעה בבקשת התיקון, כדי להבטיח שזכות הערעור שלו לא תיפגע. מנגד, המשיב מתנגד לבקשה, בטענה כי בקשת התיקון הוגשה שלא בזמן, וכי תקופת הערעור צריכה להימשך ממועד פסק הדין המקורי. בית המשפט מצדד במשיב ומציין כי יש להאריך את תקופת הערעור ממועד פסק הדין המקורי אלא אם כן יתוקן פסק הדין. זאת, משום שהמשיב זוכה ל"חסינות" מפני הליכים נוספים לאחר תום תקופת הערעור, ונדרשת סיבה מוצדקת כדי להתגבר על כך. במקרה זה, רצונו של המבקש ליישב תחילה את בקשת התיקון, יחד עם העובדה שבקשת ההארכה הוגשה לפני תום תקופת הערעור, מהווה נסיבה מיוחדת. לפיכך, הבקשה להארכת מועד הערעור מתקבלת, והערעור יתקבל לרישום.