ת"א 48631-06-17

תקציר

בית הדין החליט לדחות את שתי הבקשות לדחיית התביעות נגד נושאי המשרה ו-EY. נושאי המשרה ביקשו את הדחייה על הסף מכמה טעמים, כולל התיישנות והיעדר כימות נזקים, ואילו EY ביססה את בקשתה על מספר סעיפים חוזיים, כולל הגבלת אחריות, שיפוי ובוררות. באשר לתקופת ההתיישנות, קבע בית המשפט כי התביעות אינן קצובות בזמן. המועדים המכריעים לתחילת תקופת ההתיישנות היו מועדי חלוקת הדיבידנד בפועל ולא מועדי החלטות הדירקטוריון. משכך, שתי עילות התביעה הוגשו בתוך תקופת ההתיישנות בת שבע השנים. בסוגיית אי כימות הנזקים, קבע בית המשפט כי אמנם מוטב היה לתובע לנקוב בסכומי נזק ספציפיים, אך פיטורים בשלב זה הם צעד קיצוני מדי. בית המשפט יכול להורות על תיקונים בתביעה ויש לו סמכות רחבה לעשות זאת. מאחר שהתובע כבר ציין את כוונתו לתת חוות דעת כלכלית מפורטת בנושא הנזקים, בית המשפט לא ראה סיבה לדחות את התביעה ללא בירור לגופו של עניין. בהתייחסו להסדרי הפטור והשיפוי של נושאי המשרה, קבע בית המשפט כי לא ניתן להסיק בשלב זה כי ההסדרים פוטרים את נושאי המשרה מאחריות. תחילה נדרשה חקירה עובדתית מקיפה. יתר על כן, טענת נושאי המשרה כי התובע הרחיב את התביעה מעבר לנטען בכתב התביעה נדחתה. תיקון כתבי הטענות, במידת הצורך, היה דרך פעולה ראויה יותר. באשר לבקשתה של EY, דחה בית המשפט את הטענות בהתבסס על סעיפי הגבלת האחריות והשיפוי. בירור עובדתי נדרש בטרם הכרעה בסוגיות מורכבות אלה, אשר היו קשורות באופן מהותי לאחריות נושאי המשרה ולשאלת אחריותה של EY כלפי החברה. ניהול בירורים אלה בפורומים שונים – בית המשפט והבוררות – יהיה בלתי יעיל ועלול להוביל להחלטות סותרות. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי קיימת סיבה מיוחדת לדחות את בקשתה של EY לבוררות, וכי הסכסוך כולו צריך להידון בבית המשפט. לבסוף, בית המשפט הטיל הוצאות בסך 20,000 ₪ שישולמו על ידי המבקשים – 10,000 ₪ כל אחד לנושאי המשרה ול-EY – לכיסוי הוצאות המשיב, לרבות הוצאות משפט והוצאות משפט.